WHEN, WHAT, WHERE
Events in Jerusalem

20:30
סינמטק 2
העיר הזאת
בימוי: עמית אולמן 75 דקות
בעיר אפלה, בעולם דמיוני, הבלש ג׳ו נקרא לעזרתה של שרה בנט בחקירת רצח אחותה. מהר מאוד העלילה מסתבכת וג׳ו מוצא את עצמו עומד מול הפושע הגדול של העיר הזאת. אופרת ראפ ראשונה מסוגה בעברית.
21:00
סינמטק 1
השמיים יכולים לחכות
בימוי: ארנסט לוביטש 112 דקות
לאחר מותו, בעומדו על סף הגיהנום, נאלץ הנרי ואן-קליב לשכנע את השטן כי הוא ראוי מספיק כדי להיכנס בשעריו, ומגולל באוזניו את סיפור חייו הצבעוני. עותק משוחזר חדש לקומדיה השנונה של ארנסט לוביטש מ-1943, המשלבת רומנטיקה וחריפות סאטירית.
#קולנוע

מעצבים בערבית
אוצר: רמי טריף
עוזרת לאוצר: נטלי פסלב שטרן
מעצב: ניל ננר
ביתן העיצוב
התערוכה "מעצבים בערבית" חוגגת 50 שנה להקמת המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון, והיא הראשונה בתולדותיו המיוחדת כולה ליוצרים מהחברה הערבית בישראל.
עד לפני כעשור, צעירים בעלי נטייה אמנותית בחברה הערבית בישראל פנו ללימודי אמנות ואדריכלות; אך חמשת המציגים בתערוכה נמנים עם תופעה חדשה - השתלבות בתחומי העיצוב. הם מייצגים דור צעיר שמורד בממסד המסורתי ומבקש לפעול ככוח חברתי משפיע ובלתי מתפשר.
את האוניברסליות של שפת העיצוב הם רותמים להשמעת קול אמיץ וצלול בסוגיות בוערות בחברה הערבית בישראל: זכויות האישה הערבית, מיניות, מגדר ואלימות. זאת, בלי לדחוק הרחק לשוליים את הלאומי-מסורתי-פוליטי, כגון 'הנכבה', פליטוּת' או המבט המורכב אל נוף המולדת, אלא רק להציע סדר עדיפות חדש.
#עיצוב #תערוכה

קיר אמנית
הַיְנוּ הָךְ | מיכל הרדה
#תערוכה

★ רשומות | איילה שמיר ★
#מיצב #סאונד חדש בגלריית הסאונד - בית התה
היצירה "רשומות" מורכבת ממקבץ הקלטות שנאספו בעשר השנים האחרונות על ידי האמנית. בעבודה שמיר שוזרת בעדינות ובמיומנות זיכרונות סאונד ממסעותיה: מפגשים אנושיים, שירי ילדים, צפרדעים זועמות וציפורי שיר – כולם נקשרים לקומפוזיציה הנעה בין תיעוד אישי אינטימי לנופים צליליים מופשטים.
ב׳-ה׳ 10:00 – 22:00 | ו׳ 10:00 – 14:00

"ההפלגה אל שומקום" / עינת צרפתי
תערוכת קיץ לכל המשפחה בבית הנסן
התערוכה ״ההפלגה אל שומקום״ מוקדשת כולה לילדים, בגובה עיניהם, ומוצגים בה איורים נבחרים מספרי ילדים ופרויקטים שונים של המאיירת עינת צרפתי.
במבט מרחוק, איוריה של עינת צרפתי נדמים כמשטחי צבע אינסופיים, מנוקדים ברמזים לסודות סמויים מן העין. ככל שצוללים פנימה נגלים עולמות נסתרים, פרטים על גבי פרטים של התרחשויות, מפגשים ודמויות, זכרונות ומראי מקום. כדי לקרוא אותם במלואם צריך להתמסר למסע ולא ליעד.
תהליך העבודה של צרפתי דומה לתהליך הקריאה של עבודתה – גם היא הולכת לאיבוד באיוריה, מרשה לעצמה להתמסר לפרטי הפרטים ולעולמות התת הכרתיים שהיא בוראת.
#תערוכה

אחל’קרח – החלקה על הקרח בירושלים

היסטוריה קטנה של הצילום: בעקבות ולטר בנימין
מאוסף המוזיאון
אוצר: גלעד רייך
מעצבת: ליבת עדן
ביתן בילי רוז
מעטים הטקסטים שתרמו להבנה התאורטית של מעשה הצילום כחיבורו של הפילוסוף היהודי-גרמני ולטר בנימין (1940-1892), "היסטוריה קטנה של הצילום". בחיבור הדגיש בנימין לראשונה את הפוטנציאל האמנותי והפוליטי שטמון בטכנולוגיות החדשות המבוססות על שכפול אינסופי (או בשפתו של בנימין, "השעתוק") וניסח כמה ממושגי המפתח בהגותו.
התובנות של בנימין בחיבורו הן תוצר של התבוננות בספרי צילום מסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 שתיעדו את פועלם של צלמים מוקדמים לצד בני התקופה. בנימין סקר את הספרים בשלושה מאמרים קצרים שהתפרסמו בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1931 ונשאו את הכותרת שהיתה לימים לשם הספר. מאמריו לוו בדימויים ספורים, שבנימין זכה לראות רק העתקים מודפסים שלהם.
אוסף הצילום של מוזיאון ישראל, מאוספי הצילום המוזיאליים הגדולים והחשובים בעולם, מחזיק בעבודותיהם של כל הצלמים הנזכרים בחיבורו של בנימין. התערוכה "היסטוריה קטנה של הצילום: בעקבות ולטר בנימין" היא אפוא רגע היסטורי, מפני שמוצגים בה לראשונה במרוכז התצלומים, הצלמים והמהדורות המקוריות של ספרי הצילום ששימשו לבנימין השראה בכתיבתו.
זוהי הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לקרוא קריאה חזותית את המסע ההיסטורי-תאורטי שעורך בנימין ולפסוע בין התצלומים המקוריים שעל פיהם ניסח ההוגה המרכזי של תרבות השעתוק את תובנותיו.
#צילום #תערוכה

ארקדיה: האם יש גן־עדן?
#תערוכה
אוצרת: שלומית שטיינברג
אולם ע"ש פרד ודלה וורמס
ארקדיה, חבל ארץ ביוון שלפי המיתולוגיה נוסד בידי צאצאיו של ארקאס, בנם של זאוס אבי האלים והנימפה קליסטוֹ, תואר בספרות ובאמנות האירופית מן המאה ה־16 ואילך כארץ דמיונית עתירת מים וצמחייה, שבני אדם חיים בה בהרמוניה, בשקט ובשלווה יחד עם אלים, בעלי חיים ויצורי כלאיים מיתולוגיים; מושא געגועים לעולם בלי מלחמות, מחלות, זקנה ועוני, שאינו שונה במהותו מן הכמיהה האוניברסלית לגן־העדן האבוד.
נופי ארקדיה, המופיעים ביצירות האמנות המוצגות בתערוכה, מתוארים כמקום מושבם של אל היערות והרועים פּאן, של הסאטירים שמחציתם אדם ומחציתם תיש ושל הנימפות. לצד יצורים מיתולוגיים אלא פוקדים את נופי ארקדיה המוריקים גם רועים ורועות עם בני צאן ובקר הרובצים בינות אפרי דשא ומקורות מים.
בתערוכה מוצגים ציורים, רישומים, הדפסים ופסלונים מן המאה ה־16 ועד ראשית המאה ה־20. רבים מהם נוצרו בידיהם של אמנים שנדדו מארצות מוצאם הצוננות במערב אירופה אל דרום איטליה שטופת השמש – ערש המיתולוגיה הקלאסית – וראו בנופיה המוריקים, בסגנון החיים הפשוט של תושביה ובדרכי עבודתם המסורתיות את ה"ארקדיה" שבדמיונם.

לבוש לַנצח
גלגולם של תכריכים בתרבות היהודית
תערוכה שמוקדשת לבגדים שבהם מלבישים את הנפטרים, ושבהם הם מובאים לקבורה, מעוררת מטבעה אי־נוחות מסוימת. ובכל זאת, בחרנו להתמקד בנושא הרגיש, וגילינו עולם ומלואו.
תכריכים נתפרו בעבר בקהילה, לפעמים בידי מי שנועדו להם. כיצד, אם כן, הגיעו למוזיאון? מתי החל המנהג? ממה מורכבת מערכת תכריכים, מדוע צבעם כמעט תמיד לבן, ומדוע הם עשויים כותנה או פשתן? האם הם נלבשים רק במוות, ומה יכולים ללמד ההבדלים בין תכריכי הקהילות השונות?
אתם מוזמנים למסע שבו הדוגמאות – רובן מאוסף הלבוש העשיר של המוזיאון – יפרסו לאיטן את התשובות לשאלות אלה ואחרות, ואולי בצאתכם מן התערוכה תהרהרו עוד בתפיסה שרואה במוות, ובכלל זה בתכריכים, המשך טבעי של החיים.
#תערוכה