WHEN, WHAT, WHERE
Events in Jerusalem

כולנו זקוקים לחסד: שירי אהבה ונחמה במוזיקה הישראלית
עם: יואב קוטנר, טל גורדון, דודי לוי
מתוך: סיפורים במונו
#מוסיקה #מקוון

פמיניזם בספרות יידיש
סדרת 'עולם צלילי היידיש'
עורך ומרצה: ד"ר מרדכי יושקובסקי – חוקר ספרות, תרבות ופולקלור יידיש
נעקוב אחר השינויים במעמד האישה בחברה היהודית בראי ספרות היידיש והפולקלור. נראה כיצד השפיע המעבר מהעיירה אל עיר הגדולה על אמנציפציה של נשים יהודיות.
נכיר את חייהן של חלוצות הפמיניזם היהודי בתיאטרון, בספרות, בחינוך ובקולנוע ביידיש ואת יצירותיהן.
אולם רבקה קראון

חדר הקרנה
15:00- "מואנה", 107 דק'
16:30 מרתון סרטי אנימציה קצרים של יוצרים מקומיים
---
חדר יצירה: סדנת אוריגמי לכל המשפחה
הסדנה מיועדת לילדים האוהבים לקפל אוריגאמי ורוצים להכיר את המלאכה העתיקה. בסדנה תלמדו להכין דגמים מדהימים ותקבלו כלים להתמודד עם טכניקות קיפול ברמות שונות.

צ'או רומא
איטליה/צרפת, 2022
סרטו של ג'יאני די גרגוריו
בהשתתפות: : ג'אני די גרגוריו וסטפניה סנדרלי
97 דקות | איטלקית עם כתוביות תרגום בעברית ובאנגלית
שם הסרט באנגלית (ובשפת המקור): Ciao Roma (ASTOLFO)
אסטולפו, פרופסור בגמלאות שמפונה מביתו שברומא, מחליט לעבור לגור באחוזה משפחתית בכפר מרוחק באברוצו, מקום שבו לא ביקר עידנים. שם, הוא מתיידד עם נווד, עם שף לשעבר ועם שיפוצניק צעיר. ארבעתם חיים בהרמוניה באחוזתו, עד שמגיעה סטפניה – אישה נדיבה ומקסימה בת גילו. אסטולפו מתאהב בה, אך בתחילה נאבק שלא לחשוף את רגשותיו שבעיניו שייכים לעבר. לבסוף, משכנעים אותו חבריו לעשות את הצעד שיוכיח לו שלעולם אין זה מאוחר להתאהב מחדש.
#קולנוע
אולם עוזי וכסלר

המוכר והזר בסיפורים ארץ ישראליים עתיקים
עם: פרופ' גלית חזן-רוקם
מתוך: סדר בוקר
#מקוון

יוצרות מהבית
ארבע אמניות-אורחות בבית טיכו ובגן
אוצרת: תמנע זליגמן
מעצבת: רונה צ'רניקה
הכול מתחיל ממקור אחד, מאותה נקודת מוצא. ב"יוצרות מהבית" מקור ההשראה הוא בית טיכו. התערוכה, שמורכבת מעבודותיהן של ארבע אמניות ישראליות, מציגה באמצעות ציור, רישום, פיסול, צילום, סאונד, וידאו ואנימציה דרכים שונות שבהן אפשר להשתמש בבית ובסיפור שלו כדי ליצור עבודות קשורות־מקום. יצירותיהן של עינת אמיר, אורלי מיברג, אלינור סאם ויפעת זיו יוצאות מן הבית ומן הגן, הולכות ומתפתחות, ובתוך כך עוסקות בגדילה, בהתרחבות אורגנית ואי־אורגנית, בזמן עבר ובהווה. כל אחת מהן בוחרת היבט אחר של הבית כנקודת מוצא: קירות הבית, הגן, יצירותיה של אנה טיכו וסיפור על רופא העיניים ד"ר טיכו ואחד ממטופליו.
יחד הן מעמידות תערוכה שקוראת לעצירת המרוץ, למציאת רגע של שקט, להתבוננות ולהקשבה. כיצד המראות, הקולות ואפילו הרטט של הבית משפיעים על חוויותינו בתוכו? מה הסיפור שהוא מספר? האם הוא אישי, כמו סיפור האהבה של סבה וסבתה של אלינור סאם? האם הוא תשובה לאמנותה של אנה טיכו, כפי שעולה מתהליך העבודה של אורלי מיברג? האם הקול שמתעל את התנודות והתדרים של חלקי הבית הדוממים בעבודתה של יפעת זיו הוא שמשפיע עלינו? ואולי זה הזמן להירגע, לשאת עיניים אל השמיים ולהסתכל מבעד לענפי העצים, רק כדי לגלות שאנחנו רואים סימולקרה – דימוי שהופך למציאות – שיצרה עינת אמיר באמצעות ההשתקפויות שהיא פיזרה בגן?
התערוכה בנדיבות קרן בית טיכו, עיריית ירושלים, המחלקה לתרבות ואמנות, הקרן לירושלים, קרן אאוטסט לאמנות עכשווית, ומתנת ג'יל וג'יי ברנסטיין, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
#תערוכה

#תערוכה: תולדות הדפוס בחדר הקטן
אריאל ורדי והדסה גולדויכט
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה

ראשיד ג'ונסון: ציבור שבור
אוצרת: אורלי רבי
מעצבת: ליה טומשוף
האולם על שם רנה (פיש) ורוברט לוין
ראשיד ג'ונסון, מן הקולות הבולטים באמנות העכשווית, עוסק בשאלת הזהות האישית והקולקטיבית האפריקאית־אמריקאית במאה ה־21. שלוש מעבודותיו שיוצגו בתערוכה עושות שימוש בשפת גוף טעונה כדי לבטא את החוויה הפיזית והפסיכולוגית של האדם השחור בסביבה גזענית ומפלה.
בציור "נוזל קוסמי 'גריז'" ג'ונסון שופך סבון שחור מומס ומעורבב בשעווה, ומטביע סימנים בחומר בטרם התמצק. מקורו של הסבון, שנועד לטיפול בעור רגיש, במערב אפריקה, והשימוש בו בציור כמעין שכבה מגינה מסמל כוח מרפא. החומר המפעפע ונזילתו הספונטנית הם הד לתנועות הגוף של האמן בזמן היצירה, שכמו רוקד.
כוחו האקספרסיבי של ציור הפעולה המופשט בא לידי ביטוי גם בהבעות פניהן של הדמויות בפסיפס "ציבור שבור בלי כותרת". שורות־שורות של בני־אדם, בלי הבדל גזע, מין או לאום, מתהוות מתוך שברי הקרמיקה הצבעונית, המראָה והעץ. עיניהם הקרועות לרווחה ופיהם הפעור מביעים חרדה, הלם או תסכול, לנוכח המצב האנושי. אלה הם העדים לאכזריות המשטרה, לשפה הפוליטית האלימה ולמשבר הפליטים או אלה שקמים ומוחים נגדם.
דמויותיהם המתוארות בהפשטה מאזכרות מסכות אפריקאיות, כמו אלה שעוטים הגברים בעבודת הווידאו "המטיילים": שני רקדנים שחורים מתקדמים על צלע הר זה לעבר זה. כשהם נפגשים, מסכות החרדה שעל פניהם מוסרות ותנועותיהם המתפתלות ומלאות העוצמה הופכות למחוות של הדדיות ואינטימיות. המתח הפנימי האצור בתנועתם ממחיש את תחושת הרעד שמלווה את הליכתו של האדם השחור, המודע למבט הלבן הנוקב שצופה בו.
שכבות הצבע על המצע, ההבעות והמסכות על הפנים והעור המכסה את הגוף – מתארים כולם את המַעטֶה ואת מה שפועם תחתיו, את העומק שמתחת לפני השטח ואת הפחד שהופנם.
#תערוכה

בית חכם בגוף טיפש
אמנים.ות: גיא גולדשטיין
אוצרות: ורדית גרוס
בפרויקט שנעשה במיוחד עבור בית הנסן, בית המצורעים ההיסטורי, גיא גולדשטיין ממשיך לעסוק ביחסים בין הפרטי לציבורי ובהשפעתם של אירועים היסטוריים על ההווה ועל העתיד לבוא. התערוכה מציעה התבוננות על מתווה חיים עירוני־דיסטופי, בזמן ובמקום לא מוגדרים. שם, ההיסטורי והעכשווי יכולים להתחלף דרך סוגיות חברתיות, פוליטיות וטכנולוגיות, המתכתבות עם אורחות החיים בבית המצורעים ועם הניתוק החברתי שנגזר על הנכנס בשער.
#תערוכה

משקוף ומדיום ההדפס
אמנים.ות: דוד (דדי) בן שאול, צבי טולקובסקי, אברהם אופק, יורם רוזוב, איבן שוובל, יצחק גאון, שאול שץ, מילכה צ'יזיק, פיני משה, ציביה וינמן, מיכאל גיטלין, ויהושע נוישטיין
אוצרות: מירב המבורגר ואריק קילמניק
"משקוף" הוא שמה של קבוצה רב־תחומית של אמנים חזותיים, משוררים ומוזיקאים, שפעלה בין 1968 ל־1970 בירושלים. היו חברים בה דוד (דדי) בן־שאול, צבי טולקובסקי, אברהם אופק, יורם רוזוב, איבן שוובל, יצחק גאון, שאול שץ, מילכה צ'יזיק, פיני משה, ציביה וינמן, מיכאל גיטלין ויהושע נוישטיין. משוררים ומוזיקאים דוגמת גרשון בן־דוד, דניס סילק, הרולד שימל, יוסי אפק, יהודה עמיחי ויוסי מר־חיים נטלו חלק משמעותי בתערוכות, במיצגים ובאירועי ה"הפנינג" הראשונים של הקבוצה. משקוף הייתה קבוצה רדיקלית לעומת קודמותיה בסצנת האמנות הירושלמית, וגישתה האמנותית הייחודית הטביעה את חותמה על ירושלים ועל ישראל עד היום.
בשנות ה־60 וה־70, טכניקת ההדפס פרחה ברחבי העולם ובישראל. אמני משקוף עבדו לעתים קרובות בהדפס בסדנה של דוד בן־שאול, ולמעשה, רבים מהם הכירו בה זה את זה. בסדנה הייתה לאמנים ההזדמנות להרחיב את גבולות היחסים החברתיים שלהם וליצור קשרים חדשים בעולם האמנות, בסביבה שיתופית שנמצאת מחוץ למשולש של מרכז העיר. לאורך השנים, הייתה לסדנת ההדפס בירושלים הזכות להזמין רבים מאמני משקוף ליצור ולהדפיס בה. מתוך תחושת קרבה לאמנים אלה שעבדו לא פעם בטכניקות הדפס, סדנת ההדפס ירושלים מתכבדת להציג את קבוצת משקוף, בתערוכה המאגדת יצירות מתקופת הפעילות של הקבוצה, לצד עבודות שנוצרו על ידי אמני הקבוצה בשנים שלאחר מכן.
משוררים ומוזיקאים: גרשון בן-דוד, דניס סילק, הרולד שימל, יוסי אפק, יהודה עמיחי, ויוסי מר חיים
#תערוכה

תר-גיל
אמנים.ות: ינון אביאור, ציקי אייזנברג, נעמי בריקמן, יאיר ברק, נעמי טנהאוזר, איתי מתן, רפאל סלם, נועה קורניק, רוני קרפיול, נדיה עדינה רוז
אוצרות: דביר שקד
הגיל הוא נושא רגיש: אנחנו נושאות אותו בגאון או מסרבות לגלות אותו. לפעמים הוא אומר עלינו הכול, ולפעמים אנחנו בטוחות שהוא לא מייצג אותנו בכלל. אנחנו טופלות עליו משמעויות אבסולוטיות, ערכיות ואפילו מוסריות. הגיל מגלם בתוכו ציפיות מהחברה ומעצמנו, ובהתאמה גם תקוות, אכזבות ושמחות קטנות. העבודות בתערוכה יציגו קשת של רגשות, תחושות ומחשבות שהגיל מעלה, ויוכיחו – גיל הוא ממש לא רק מספר.
#תערוכה

יצחק ירושלמי: ארכיון צילומים
אמנים.ות: יצחק ירושלמי
אוצרות: אלברט סויסה
במסגרת מיזם "פוטופואטיקה", בתערוכה "יצחק ירושלמי: ארכיון צילומים" יוצגו תצלומים של יצחק ירושלמי, צלם אוטודידקט, שכנער בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת צילם בפילם בני משפחה וחברים בשכונת מורשה ברמת השרון. אף שתצלומיו נטועים ברוח התקופה וברקע מתועדות שנות התהוות המדינה, אלו הם תצלומי דיוקן, המופקעים מזמן וממקום ומגלמים בתוכם מבט של בן־בית שהוא גם זר: נער־בחור, המבקר במקום שממנו בא וחוקר באמצעות המצלמה אופני נוכחות ואפשרויות לחיבור.
#צילום #תערוכה

#קולקורא
POLONSKY POSTDOCTORAL FELLOWSHIPS

שכבה מופרעת
אמנות עכשווית מאת זוהר גוטסמן באגף לארכאולוגיה
אוצרות: סאלי הפטל נוה וטלי שרביט
מעצבת: מיכל אלדור. עוזרים למעצבת: קמע דיבון ונתנאל דהן
האגף לארכאולוגיה
מסע אחר באולמותיו של האגף לארכיאולוגיה, שמארח בפעם הראשונה #תערוכה של אמנות עכשווית: 7 עבודות #פיסול קשורות־מקום מאת האמן הישראלי זוהר גוטסמן, שמתכתבות עם המוצגים הארכיאולוגיים סביבן ומעוררות מחשבה על היחסים בין הקדום לעכשווי.
גוטסמן עובד במנעד רחב של טכניקות וחומרים, ומתרכז באלה שמקורם בעולם העתיק. עבודותיו נעשו בתגובה על המוצגים שהוא מצא בהם עניין מיוחד, ועורכות דיאלוג עם הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים. מעבר לדמיונם החומרי והסגנוני למוצגים הארכאולוגיים, מציעים הפסלים גם אמירה אישית – בביקורת נוקבת או בהומור מושחז – על התקופה שבה אנו חיים כעת. הם עוסקים בטבע האדם, על צרכיו ויצריו הקמאיים ועל החולשות הטבועות בו, וגם במושגים תוך־אמנותיים כגון העתקה, שחזור וניכוס תרבותי.

בחזרה לחלב: ביקור וירטואלי בבית הכנסת העתיק
אוצרת: רויטל חובב
מעצב: אריאל ערמוני
מרכז המידע לאמנות ותרבות יהודית ע"ש אן ואיזידור פאלק
התערוכה מזמינה את המבקרים לצאת למסע בזמן ולבקר בבית הכנסת העתיק של חלבּ, שנבנה בין המאות החמישית-שביעית לספירה והיה העתיק ביותר שהתפילה בו נמשכה ברצף עד שלהי המאה העשרים.
בית הכנסת משוחזר כאן בטכנולוגיה חדשה של מציאות מדומה ע"י פרויקט "מקום", כפי שנראה בשיא תפארתו בנובמבר 1947, ימים ספורים לפני ההכרזה באו"ם על הקמת המדינה ופרוץ הפרעות שהביאו להריסתו.
הביקור בבית הכנסת מתאפשר בזכות בת קהילת חלב האמיצה שרה שמאע, שיזמה את צילום בית הכנסת והבריחה את התצלומים לארץ תוך נטילת סיכון עצום. תצלומיה היוו את הבסיס לשחזור בית הכנסת במציאות מדומה, המאפשר למבקר בתערוכה להצטרף אליה ו"להיכנס" לבית הכנסת, לשוטט באגפיו השונים ולחזות בהיכלותיו המפוארים, בדיוק כפי שחוותה זאת שרה עצמה בביקורה האחרון במקום.
בית הכנסת מחלב שופץ בשנות ה-90 וחזר לשמש את הקהילה לפרקים, אך ב-2016 נחרב שוב במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. בתערוכה מוצגים גם סיפור קהילת חלב, שבית כנסת העתיק היה מקור גאוותה, ותשמישי קדושה האופייניים לקהילה הסורית.
יוצרי ״מקום״ - מציאות מדומה: אבי דבאח, הרמקה היזן, יהודית מנסן רמון ומייק רובינס
התערוכה בנדיבות:
מתנה ייעודית של קרן מואיז י' ספרא, ניו־יורק, לתיעוד תרומתה ותולדותיה של קהילת חלבּ וקרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, ניו־יורק
מומלץ להירשם מראש לסיור הווירטואלי | הכרטיס כולל כניסה למוזיאון
שימו לב: יש להגיע בשעה הנקובה. המאחר לא יתקבל | משך הסיור הווירטואלי 6 דקות
בתערוכה קיימת עמדה נגישה לאנשים עם מוגבלויות
#תערוכה

השושנה והזמיר
אהבה ארצית ורוחנית באמנות פרסית מאוחרת
אוצרת: ליזה לוריא
מעצב: יונתן קנטי גרינשלג
אולם ספרטוס
המתח בין הגברי לנשי, לצד הדו-שיח בין המקומי לזר, הוא ציר מרכזי בתערוכה "השושנה והזמיר". התערוכה, שהיא ראשונה מסוגה בארץ, בוחנת את האמנות שנוצרה בימי השושלת הקאג׳ארית (1785-1925) דרך נושא האהבה הגשמית והרוחנית. מוצגים בה לקהל לראשונה פריטים מאוסף המוזיאון ומאוספים מובילים בעולם.
השושנה והזמיר, מהדימויים האהובים בתקופה זו, מסמלים את הכמיהה האינסופית של המאמין אל האל ואת התשוקה של האוהב אל אהובתו הבלתי מושגת. יחס זה בין הדימוי הגברי לנשי מהדהד בפריטים שונים המוצגים בתערוכה ומוביל את הדיון על אודות הקשר הייחודי והמורכב בין איראן למעצמות מערב אירופה, אז והיום.
לצד פריטים היסטוריים, מוצגות בתערוכה עבודות מראשית הצילום באיראן - שצמח במקביל להתפתחותו במערב אירופה לכדי תרבות חצר משגשגת, והשפעתו ניכרת עד היום בצילום ובקולנוע האיראני העכשווי. סיפורו הייחודי הניח את הקרקע לנשים יוצרות בתחומים אלו, באיראן ומחוצה לה, והוא מוצג בתערוכה דרך עבודתן של האמניות שירין נשאט, אלהם רוקני ושרי הובפספיאן.
#תערוכה

Gang
אמנים.ות: חנאן אבו חוסיין, יוליה ארונסון, רעיה ברוקנטל, אלה כהן ונסובר, נעומי לוברו, אוהד לוי, אנאי סאלם, עידן סיטבון, נדיה עדינה רוז, יפעת שטיינמץ הרסט, אלנה שטלצר, עינת עריף-גלנטי
אוצרות: אלנה שטלצר
חללי מסדרונות מוגדרים לפי מה שהם לא. עם המיזוג המשונה שלהם בין אור מלאכותי לאפלוליות, הם אזורים של "לא זה וגם לא זה". תכליתם לשמש כדרכי גישה שמאפשרות מעבר ותו לא. כל דבר במרחבים אלה נועד לשרת אנונימיות, אי נוחות ובידוד. כולם משתמשים בהם אבל אף אחד לא תובע עליהם ריבונות. כחדרי מעבר, בדרך כלל חוצים אותם במהירות. במסדרון אנחנו לא בפנים או בחוץ, אלא בפנים בחוץ.
העבודות שמציגים אמני הסדנאות במסגרת שיחת מסדרון 10 מתייחסות באופן ישיר לחלל האמביוולנטי הזה שבו מתקיימת התערוכה.
* מסדרון בגרמנית.
#תערוכה

מרחב נשימה: חדרי פעילות ויצירה בבית הנסן מדי שבוע במהלך נובמבר - דצמבר 2023
אורחים בירושלים, קבוצות ויחידים, בית הנסן מזמין אתכם להתארח בחלליו עם שלל סדנאות ופעילויות פנאי המותאמות לכל הגילאים. מקום להעביר בו את הזמן בכיף, להיפגש וליצור. במתחם מגוון מרחבים לקהל הרחב: סלון גיימינג, חדר הקרנה, סטודיו יצירה, סדנאות עיצוב ופעילויות מתחלפות לילדים וגם מבוגרים.
שעות פעילות:
שלישי - חמישי 18:00-15:00 | שישי 13:00-10:00

מה בסך הכול ביקשתי
אמנים.ות: ורד ניסים
אוצרות: נאוה ט' ברזני
להיות דור ראשון להשכלה גבוהה זו פריצת דרך המנתקת את מעגל ההעברה הבין־דורי של אי־שוויון ברכישת דעת. האמנית ורד ניסים מציפה את הדיון על המשפחה המהווה סוכן מרכזי בהקניה של הון תרבותי. בדפי יומן שכתבה אימה ובסרטים המוצגים בתערוכה, ניסים מציגה אמנות אינטימית־ציבורית, ובכך מייצגת את ההקרבה ההורית, המצויה בסבך התנאים המגבילים של מנגנונים מעמדיים.
#תערוכה

לקטיזם: הדת המונותיאיסטית החדשה הסוגדת לאלה לקטריה
אמנים.ות: תמרה מויזס ושלומי יפה, מעין שלף, ורה דוזדובה הורבטובה, חנאן אבו חוסיין, אושר קאסה, לי היא שולוב, מיכל מנדלבוים, טראן הונג ואן, טרונג טו טואי, לאה מאוס, נועה פרדו, ליאורה לופיאן ורוזה אנדראשק
אוצרות: לי היא שולוב
התערוכה לקטיזם סובבת סביב קשר אנושי, חברתיות ואינטראקציות בין אדם לסביבה. התערוכה היא חלק מפרויקט מתמשך של האמנים שלומי יפה ותמרה מויזס, העוסק בהיבטים החברתיים של איכות הסביבה והאפשרות לדמיין חברה שוויונית, שבמסגרתה המושג צדק חל גם על מה שאינו אנושי. לקטיזם היא דת מונותאיסטית חדשה, פרי דמיונם של האמנים, המשמשת בה־בעת כמודל של יחסי אנוש וארגון חברתי. הדת החדשה נועדה לחבר בין נשים שונות מרחבי העולם, שמהן מורכבת האלה האם לקטריה, המדמיינת את קיומה של חברה חופשיה מפערים מגדריים, גיאופוליטיים, דתיים ותרבותיים. האלה לקטריה מזינה את קהילת מאמינותיה ומאמיניה באמצעות תפטיר, מערכת קשרים תת־קרקעית המורכבת מקורים של החלק הצמחי של פטריות.
במהלך חודשי התערוכה ניתן יהיה לעקוב אחר גדילת התפטיר כחלק מהתצוגה. האמנים שאבו השראה מרעיון קרבת־חלב המוזכר בחדית' (אוסף הלכות וסיפורים אסלאמיים שהועברו בעל־פה) ומתפקידו המכריע של התפטיר במערכות אקולוגיות שבהן כל חוט פטרייתי תלוי במכלול וחיוני עבורו. בתערוכה, התפטיר מייצג מבנה חברתי חדש, נשי וחסר גבולות, שמשולבים בו יחסי קרבה, טיפול וטיפוח.
#תערוכה

משתאות וסעודות טקסיות היו מאז ומתמיד הרבה יותר ממפגשים שתכליתם צריכת מזון. כבר למעלה מ־5,000 שנה הם משמשים אמצעי חשוב לביסוס כוחו של השלטון הדתי והפוליטי, ליצירת תחושת שייכות וסולידריות ובה־בעת להדגשת מעמדה של השכבה השלטת. התערוכה מציגה לראווה את תרבות המשתה של המזרח הקרוב העתיק מן האלף ה־4 ועד המאה ה־4 לפני הספירה, וחושפת כיצד המנגנונים שעומדים ביסוד המשתה - ממשלוח ההזמנות והכנת המזון ועד לסעודה עצמה - הפכו לכלים רבי־עוצמה בידי יוזמיו ומארגניו, מימי קדם ועד ימינו.
בתערוכה מוצגות דוגמאות ארכאולוגיות נדירות, בהן כלי הגשה מפוארים, דימויי משתה עתיקים, כתובות מלכותיות ואף מתכונים קדומים, לצד יצירות אמנות ופריטים בני־זמננו. כל אלה ממחישים את תפקידיו האוניברסליים, החברתיים והפוליטיים של המשתה ברחבי המזרח הקדום - ממסופוטמיה במזרח ועד הים האגאי במערב, מאנטוליה בצפון ועד מצרים בדרום. התערוכה מפנה זרקור גם למשתאות ולדיפלומטיה הקולינרית של תקופתנו, ומראה כי אין חדש תחת השמש.
#תערוכה
אולם בלה והרי וקסנר

שמש אוקטובר: ארבעה קולות ממלחמת יום-כיפורדוד טרטקובר, עלי מוהר, רמי הלפרין, רינו צרור
חמישה עשורים חלפו מפרוץ מלחמת יום־הכיפורים ב־6 באוקטובר 1973. בתערוכה הקאמרית מובאים רשמים של ארבעה שהשתתפו בה. לראשונה יוצגו רישומיו של דוד טרטקובר – אז אמן צעיר – ורשימות אישיות שכתב עלי מוהר, ולצידם דיווחים עיתונאיים של רינו צרור ותצלומיו של רמי הלפרין, צלם עיתונות שנהרג במלחמה.
בדימוי ובמילה הם משרטטים תמונת מלחמה. יחד הם יצרו במה לדיאלוג שמזמין להביט ברגעי סערה ובשעות דממה, ומציף שאלות על היחסים שבין תיעוד לזיכרון, בין עיתונות לאמנות ובין אז להיום.

תומס דמאנד: גמגום ההיסטוריה
רטרוספקטיבה מקיפה לאמן הבינלאומי תומס דמאנד (יליד מינכן, 1964) פורסת את זווית הראייה ואת הטכניקה שמשמשת את האמן למתיחת גבולות הצילום.
במבט ראשון נראה שעבודותיו מתעדות מציאות; רק אחר־כך מתברר שהתצלומים הם של דגמי נייר ענקיים שנבנו לפרטי־פרטים. הסצנות המתוארות נטולות דמויות, ו"גמגום ההיסטוריה" טמון בפער שבין העולם הנשקף מהן ובין עולם הנייר והקרטון שנברא בסטודיו.
לצד התצלומים גדולי הממדים המראים זירות התרחשות של אירועים היסטוריים, מוצגת סדרת התצלומים הקטנים יותר, "יומיומיים", המבוססת על תמונות שצילם דמאנד בטלפון הנייד, וחוקרת את מסתרי היומיום.
#תערוכה #צילום

תומס דמאנד: גמגום ההיסטוריה
אוצר: דאגלס פוגל
אוצרת מטעם מוזיאון ישראל: נירית נלסון
אוצרת־משנה: אורלי רבי
מעצבת: ליה כוכבי
הביתן על-שם אילה זקס אברמוב והבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע״ש נתן קמינגס
מה באמת רואים כשמתבוננים בתצלומים של תומס דמאנד? דמאנד (יליד מינכן, 1964) חוקר זה כמעט שלושה עשורים את ההצטלבויות בין היסטוריה, דימויים וצורות אדריכליות. בתצלומים הגדולים מעשה ידיו, מקומות ואירועים היסטוריים - שהועלמו מהם סממנים מזהים - מוצגים כהעתקים בנאליים וטורדי מנוחה. גם אם לרגע נדמה שדימוייו מציגים את העולם הממשי, במבט מעמיק מתגלה דמיון שברירי בינם לבין המציאות, שכן לפנינו צילום של שחזור, ולא של הדבר עצמו: הוא בוחר תמונות מן התקשורת, משחזר אותן לדגמים בגודל טבעי, עשויים נייר וקרטון - ואז מצלם אותם. המפתח לעבודתו הוא הבנת התהליך המעגלי - מהאירוע הממשי, דרך תיעודו בתקשורת, לשחזור הפיסולי של האמן ועד גרסת התצלום האל-ביתית שלו, המשוגרת חזרה לעולם. גמגום ההיסטוריה טמון בפער שבין העולם שאנו חיים בו ובין העולם המשוחזר בנייר ובקרטון שהאמן מעלה באוב בסטודיו שלו.
לפני שהשלים תואר שני בגולדסמית קולג' בלונדון, למד דמאנד בדיסלדורף אצל הפסל פריץ שווגלר, שעודד אותו לחקור את אפשרויות ההבעה באמצעות דגמים. תחילה תיעד בצילום דגמים של חפצי יומיום שפיסל בנייר; עד מהרה החל לבנות אותם במיוחד לשם הצילום – וזה היה למוקד עבודתו. לאחר שהוא מצלם את הדגמים שיצר, הוא הורס אותם, וכל שנותר מהם הוא עותק הרפאים המצולם.
בתערוכה מוצגת סקירה מקיפה של עשייתו האמנותית של דמאנד - תצלומי "ההיסטוריה האל-ביתית" גדולי הממדים המראים זירות התרחשות של אירועים קשים לזיהוי אך רבי משמעות; סדרת התצלומים הקטנים יותר, "יומיומיים", המבוססת על תמונות שצילם דמאנד בטלפון הנייד, וחוקרת את מסתרי היומיום; צורות אדריכליות מהלכות עליו קסם, והדבר ניכר ב"מתווים לדגמים" - המתעדים דגמי מבנים מנייר שיצרו אדריכלים וגזרות בגדים של מעצבי אופנה - כמו גם בטפטים שעיצב; לבסוף, המחויבות שלו לתמונה הנעה באה לידי ביטוי בשני סרטי 'סטופ-מושן'.
תומס דמאנד גם עיצב את חלל התערוכה, שהוא רואה בו חלק בלתי נפרד מיצירת האמנות.
#תערוכה

פנינים קלאסיות
קומה 3-
בתערוכה מוצגות שכיות חמדה מרחבי המגף האיטלקי – פסלי שיש רומיים, כדים אפוליים מעוטרים וחפצי קבורה אטרוסקיים מן המאה השביעית לפנה"ס עד למאה השנייה לספירה.
#תערוכה

דיוניסוס: קסם היין
קומה 3-
תצוגה קטנה ומטריפה מזמנת מפגש עם אל היין, השכרות והאקסטזה והפמליה ההוללת שלו.
סאטירים, מינאדות ודיוניסוס עצמו במגוון מוצגים, שחלקם נחשף לראשונה לקהל הרחב.
#תערוכה

אלים, גיבורים ובני תמותה ביוון העתיקה
סיפורי המיתולוגיה היוונית על גבי כלי קרמיקה בני אלפי שנה
קומה 2-
מה היה מעמדה של האישה ביוון העתיקה? מדוע נהגו הלוחמים ביוון העתיקה לענוד בקבוקון בושם? כיצד התקבל הרקלס כשלראשונה נכנס אל האולימפוס, הר האלים? ומה קרה בחגיגות הפולחן לאל דיוניסוס? אלה רק חלק מהנושאים שבהם תעסוק תערוכה זו.
בתערוכה מוצג אוסף מרהיב ונדיר בהיקפו של כלי קרמיקה בני כ-4000-2500 שנה. כלים אלה הכילו שמן, יין ומים, והם המספקים הצצה נדירה לתרבותה של אתונה וערים יווניות נוספות.
מגוון הסצנות המתוארות על הכדים פותחות צוהר אל חיי האהבה והפנאי ביוון העתיקה, וכן אל חיי החינוך והספורט, הקרבות והמלחמות.
כלים נדירים אלה, שיוצרו בין תקופת הברונזה התיכונה (במחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס) לבין התקופה הקלאסית (סוף המאה החמישית לפנה"ס), מציגים מגוון עצום של דמויות וסיפורים מהמיתולוגיה היוונית ומחיי היומיום. דיוקנותיהם של של אלים וגיבורים וביניהם זאוס, אתנה, אפולו, הרקלס ואכילס, מופיעים באוסף זה לצד בני תמותה יווניים: נשים, ילדים, לוחמים, ספורטאים ועוד.
התערוכה מחולקת לנושאים שונים: היא מציגה את טכניקות הייצור והעיטור של הקרמיקה היוונית ואת התפתחותם של הכלים לאורך השנים, את עולמם של הגברים והנשים, וכן את נושא המוות והקבורה, באמצעות כלי מנחה מעוטרים.
#תערוכה

ירושלים שהייתה בבבל
אור חדש על גולי יהודה
קומה 3-
התערוכה מגוללת את סיפורם של שני אירועים היסטוריים בעלי חשיבות מכרעת על התגבשות העם היהודי ועל עיצובה של היהדות: סיפור חורבן ירושלים וגלות בבל.
בעקבות חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון על ידי הבבלים, נעקרו אלפים מתושבי ירושלים ויהודה ויצאו לגלות בבבל הרחוקה.
גולי יהודה יושבו ביישובים שונים, שהבולט בהם נקרא אל-יהודו, "עיר יהודה" באכדית. זה גם השם שבו כינו הבבלים את ירושלים.
במרכז התערוכה מוצג אוסף תעודות "אל יהודו" – תעודות הכתובות בכתב יתדות בשפה האכדית, החושפות את שמותיהם של עשרות גולים מיהודה וצאצאיהם ומהווה עדות ראשונה מסוגה לחייהם ומנהגיהם בבבל במשך כמאה שנה. באוסף זה, הכולל חוזים עסקיים ותשלומי מסים, נזכרים למעלה מ-20 יישובים בהם חיו ופעלו גולי יהודה, מקומם המדויק של היישובים אינו ידוע, אך מתוך התעודות אפשר לשער כי הם שכנו מדרום מזרח לעיר ניפור, מדרום לבגדד המודרנית.
בתערוכה מוצגים פריטים שהושאלו באדיבותם של סינדי ודוד סופר, וויליאם ל' גרוס, אוסף משפחת גרין, ד"ר חיים גרוסמן, עליזה ושלמה מוסאיוף ורשות העתיקות.
התערוכה יצאה לפועל בזכות נדיבות לבם ותרומתם של סינדי ודוד סופר, קרן דיויד ברג, ג'ורג' בלומנטל, יוג'ין ואמילי גרנט, בת' סנדרס, מאירה ושלמה סנדרס, נעמי ופטר נוישטדטר, הקרן ע"ש אלי ובתיה בורובסקי, CBH Compagnie Bancaire Helvétique , ידידי מוזיאון ארצות המקרא באמריקה, בבריטניה ובגרמניה, הקרן לארכיאולוגיה של ארצות המקרא, משרד התרבות והספורט, משרד החינוך ועיריית ירושלים.
#תערוכה

חדר הפרסקו
ציורי קיר מרהיבים ששרדו מפרברי פומפיי
קומה 3-
ציורי הקיר שייכים לאוסף הפרטי של ד"ר אלי ובתיה בורובסקי, מייסדי המוזאון.
היום, כ-2000 שנה אחרי האסון שבו התפרץ הר הגעש וזוב באיטליה וקבר תחתיו את ערי האזור, מזומנת לצופה הצצה יחידה מסוגה ליצירות מפוארות מן התקופה. ציורי הקיר המוצגים במוזאון מצטיינים ברמה אמנותית גבוהה ביותר. מקורם בווילות בקמפניה, אזור שהיה למשכנה של האצולה הרומית.
באוסף מוצגים ציורי קיר אשר נמצאו באותה הווילה ואף באותו החדר, והם מאפשרים להתפעל מתפארתו ומממדיו של הציור שעיטר את הבית הרומי.
היצירות באוסף בורובסקי אינן רק מצטיינות ברמתן האומנותית, אלא גם מהוות דוגמאות נדירות בארץ, כמעט יחידות מסוגן, של הפרסקאות הקלאסיות. ידוע כי בתקופה הרומית הושפעו ארצות המזרח התיכון, ובכללן ארץ ישראל, מאמנות ציורי הקיר של האימפריה הגדולה. היבואן הראשי של סגנון לאזור זה היה הורדוס, המלך הבנאי, אשר בארמונותיו נמצאו ציורי קיר בסגנון רומי.
#תערוכה

לאור החשמל: מה זה חשמל? איך מפיקים אותו? ומה הקשר בין חשמל ומגנטיות? התערוכה בנויה כחלון שקוף שמאפשר הצצה אל העולם הנסתר מעבר לשקע שבקיר.
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה

אשליות מבלבלים את המוח: עשרות אשליות מפתיעות ומסקרנות שההסברים להן מאפשרים הצצה אל התהליכים והעקרונות על פיהם עובד המוח. מה יוצר את האשליה? מה קורה במוח שלנו שלעיתים גורם לנו לתפוס את המציאות כמשהו אחר?
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה ולמבוגרים

CAPTCHA: התערוכה בוחנת שאלות מרכזיות שבבסיס מדעי המחשב. מהם גבולות היכולת של המחשב, ומה לעולם לא יוכל לחשב? האם המחשב יעבור אותנו בתבונתו – והאם יגיע אי פעם למודעות עצמית כמו שלנו? האם מחשב יכול להיות יצירתי? ומה כל זה אומר. עלינו ועל מחשבתנו?
#תערוכה #תצוגתקבע
לנוער ומבוגרים

פנס חושך: תערוכה מחודשת! תערוכה סדנאית בה מכבים את האור בשביל לראות קצת אחרת. המבקרים מתנסים בגורמים המשפיעים על תפיסתנו את העולם. הביקור בתערוכה הוא בליווי מדריך.
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה

בונים בחול: עולם בנייה אתגרי וחווייתי לילדים מגיל 3 הכולל בית חרושת לייצור לבני חול לבנייה, ובעזרתן משימות אתגר מרתקות לילדים ולהורים, המעודדות דמיון, חשיבה יצירתיות ועבודת צוות. בסופה של החוויה עמדת שאיבה וניקיון להמשך ביקור מהנה במוזיאון.
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה ולמבוגרים

מנוף לגילוי: תערוכה לגיל הרך על מכונות פשוטות ועוד תופעות. בתערוכה מוצג גדול ומרכזי של האמן פיליפ רנצר. הילדים פועלים בתערוכה ביחד ולחוד, כשכל סביבה בתערוכה ממחישה עקרונות מדעיים שונים ומהווה מוצג פעיל ועשיר.
#תערוכה #תצוגתקבע
לילדים הקטנים

#אמנות ישראלית
הגלריה לאמנות ישראלית מציגה את עבודותיהם של בכירי האמנים שפעלו ואלה שעדיין פועלים בארץ מראשית המאה העשרים ועד ימינו, בני דורות שונים ובעלי סגנונות אמנותיים מגוונים.
לאורך השנים נעה האמנות הישראלית כמטוטלת בין העיסוק במציאות לבין עיסוק בסוגיות פנים-אמנותיות של חומרי היצירה וגבולותיה. כך או כך, היא מתקיימת במרחב סבוך ומסוכסך שבו מלחמות ואלימות הן כמעט עניין שבשגרה, והיום-יומי והאישי מתערבבים עם ההיסטוריה והמיתוס.
תגובת האמנות למציאות טעונה זאת מורכבת. בעשורים הראשונים של המאה ה-20 פעלו בארץ אמנים שיצרו תמונה אידאליסטית של המציאות: הסכסוך הערבי-יהודי והמתיחות הבין-עדתית נעלמו מן התמונה שהם ציירו או טושטשו והוצנעו כדי לפנות מקום לביטויים של תקווה, אופטימיות ולעתים אף נאיביות. דוגמה לכך אפשר לראות בגלריה, למשל, בציורו הנודע של ראובן רובין פירות ראשונים, שתיאר את הארץ כגן עדן מזרחי - מרחב של הרמוניה ופריון המשמש תפאורה הולמת להיווצרותו של אדם יהודי מזן חדש.לצד אמנים אלה ואחריהם פעלו אמנים שהתבוננו במציאות בעיניים פקוחות וביקשו לבטא את המצב החברתי, הפוליטי והקיומי בארץ ואף לחולל בו שינוי. דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא בציורו של נפתלי בזם, לעזרת הימאים, המתייחס לשביתת ימאי ישראל שפרצה ב־1951, ולוויכוח שהתעורר בקיבוצים בשאלת התמיכה בה.
כיוון מרכזי אחר באמנות הישראלית ראה באמנות עולם בפני עצמו של קומפוזיציה, של קו ושל צבע והתמקד בשאלות אמנותיות הקשורות לגבולות שבין המציאות לאמנות, לחומרי היצירה או להלכי-הנפש העמוקים ביותר של האמן. ציורו של יוסף זריצקי, יחיעם, מדגים זאת היטב: דמויות האדם שתולות בו במערך צבעוני שנראה כחלקות צמחייה, בשילוב המבטא מתח בין הטבעי לאנושי ובין התיאורי למופשט.
קבוצה גדולה נוספת בחרה ב"גם וגם". אמנים אלה שילבו ביצירתם את האישי עם הקולקטיווי ואת הפוליטי והחברתי עם הפנים-אמנותי לכדי אמירה מורכבת ורבת רבדים כזו למשל היא עבודתו של לארי אברמסון, 1967 (ג'רוזלם פוסט), שצייר על גבי עיתונים מתקופת מלחמת ששת הימים צורות מופשטות ומוטיבים שונים כגון גולגולת וקווי־מתאר של צמחים. צורות אלו, שחלקן לקוחות מתולדות האמנות ועוסקות בהקשרים פנים-אמנותיים, נטענות במשמעות העולה מן האירועים המכוננים של המלחמה, שאחריהם השתנתה הארץ לבלי הכר.
#תצוגתקבע #תערוכה

גלריות #אמנות אירופה במוזיאון מציגות את מיטב אוסף הקבע הכולל יצירות משל הציירים רמברנדט, רובנס, פוסן, יורדנס ואמנים נוספים מאמני הולנד, איטליה, צרפת וגרמניה, בנושאים כגון: תיאורי סצנות תנכיות וסיפורים מן הברית החדשה ומן המיתולוגיה הקלאסית, ציורים היסטוריים ותיאורי חיי יום-יום. אוסף זה כולל גם פיסול זעיר ובינוני וכן חפצי נוי. האוסף מחזיק חפצים מן המאה ה-15 ועד ראשית המאה ה-20.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות עכשווית
הצגת עבודותיהם של אמני אוונגרד בירושלים – עיר עתיקה ועתירת היסטוריה, תרבויות ודתות – בהקשר של מוזיאון אנציקלופדי המציג מגוון אוספים רחב, היא חוויה ייחודית. כמעט מרגע פתיחת המוזיאון, התקיימה פעילות אינטנסיבית בתחום האמנות הבינלאומית בת זמננו. המחלקה לאמנות עכשווית נוסדה בשנת 1982, ואפיינה אותה הדיאלקטיקה המתמדת שבין הצגת תערוכות ובניית האוסף. אוסף המחלקה לאמנות עכשווית, הכולל עבודות מ-1970 ועד היום, ממשיך לגדול, במידה רבה הודות לוועדות לרכישת אמנות עכשווית שנוסדו במספר ערים בעולם, השמות דגש בבחירת עבודות של אמנים צעירים בראשית דרכם האמנותית ומתמקדות באמנות מיצב ותלת-ממד, וידאו ועבודות המבוססות על צילום. נוסדה תכנית דינמית של אמנים-אורחים והיא מעודדת כישרונות בתחומים אלה ומעשירה את תערוכות המחלקה ואוספיה.
אוסף האמנות העכשווית החל להתגבש בראשית שנות ה-70 וה-80, עם עבודות של אמנים כמו אגנס מרטין, אווה הסה, רוברט מנגולד, דן פלאווין, רוברט ריימן ואחרים. מאז ומתמיד היו אירועים מיוחדים הזדמנות לקבלת תרומות חשובות. בשנת ה-25 של המוזיאון התעשר האוסף בעבודות של ג'ון בלדסארי, אנסלם קיפר, ג'וליו פאוליני אד רושה ואחרים. חגיגת ה-30 למוזיאון, שנחגגה ב-1995, היתה פורייה באופן מיוחד: נתרמו יצירות של ויטו אקונצ'י, אנטוני גורמלי, רודני גרהם, הנס האקה, צ'רלס ריי, ביל ויולה, ג'ף וול ואחרים – יותר משלושים עבודות אמנות משמעותיות הצטרפו לאוסף המוזיאון. רכישות נוספות כללו את יצירותיהם של שטפן בלקנהול, פישלי ווייס, רוברט גובר, אנדראס גורסקי, מונה חאטום, דמיאן הירסט, ויליאם קנטרידג', אנט מסז'ה, מריקו מורי, ינקה שוניברי ומרק וולינג'ר. כמה מן האמנים-האורחים, כמו כריסטיאן בולטנסקי, ברצו דימיטריייביץ', מריו מרץ, ג'ואל שפירו, קיקי סמית ורוזמרי טרוקל - תרמו עבודות שנוצרו בירושלים; ואילו ג'וזף קוסות, רוי ליכטנשטיין וגרהרד ריכטר הם בין האמנים בני זמננו הרבים שתרמו עבודות משמעותיות למוזיאון ישראל.
#תצוגתקבע #תערוכה

#צילום
כבר בימיו הראשונים, סמוך לפתיחתו בשנת 1965, הקדיש מוזיאון ישראל זמן ומקום לתערוכות צילום, וברוח זו אף הוחלט, בשנות ה-70, לייסד מחלקה עצמאית לאמנות הצילום. באותם ימים היה חזון זה מנת חלקם של מעט מאוד מוזיאונים לאמנות בעולם, והצעד היה חלוצי לזמנו. הצלם הידוע ארנולד ניומן פתח באיסוף עבודות עבור המחלקה, והיא נחנכה רשמית בשנת 1979.
מאז שנוסדה בנתה המחלקה לצילום אוסף אנציקלופדי בינלאומי המכסה את כל תחומי הצילום משחר קיומו, משנותיו המעצבות ועד עבודות עכשוויות. המחלקה הייתה למשאב מרכזי ללימוד ומחקר בישראל. כיום יש באוסף מעל 75,000 פריטים וביניהם יצירות נדירות וחשובות - חלקן אבני דרך בתולדות הצילום - והוא מבטיח את מקומו של מוזיאון ישראל בין המוסדות הבינלאומיים המובילים בתחום. במהלך השנים התמקדה המחלקה במספר תחומי התמחות, כמו צילום מוקדם במזרח התיכון; צילום אירופי במעבר המאות, צילום סובייטי, צילום ישראלי, וכן צילום של תנועת הדאדא והסוראליזם המיוצג היטב באוסף.
#תצוגתקבע #תערוכה

רישומים והדפסים
אוסף המחלקה לרישומים והדפסים מכיל כ-50,000 רישומים, הדפסים וספרים מאוירים הנותנים ייצוג לתולדות האמנות מן המאה ה-15 עד היום, בדגש מיוחד באמנות ישראל; ביניהם מבחר של יצירות המתארות את ירושלים, יצירות בנושאים יהודיים וספרי אמן. באוסף רישומי הכנה השופכים אור על תהליך היצירה של האמנים ובצדם רישומים שנעשו כיצירות אמנות עצמאיות. כמו כן מיוצגים מגוון רחב מאוד של רבי-אמן ברישום כמו פרמיג'אנינו, דלקרואה, קנדינסקי, שאגאל ופיקאסו, ובצדם אמנים בני זמננו כמו ג'ספר ג'ונס, סוזן רוטנברג וקיקי סמית.
אוסף ההדפסים כולל עבודות של אמנים מאירופה ומאמריקה וביניהם דירר, רמברנדט, גויה, פיקאסו, ראושנברג, אולדנבורג ופרנק סטלה, וכן יצירות של אמנים ישראלים כמו שטיינהרדט, פינס, גרוס, קופפרמן ושמי. ההדפסים נעשו בטכניקות שונות החל מן המסורתיות ביותר וכלה בחדשניות. אוסף זה מאפשר לעקוב אחר ההיסטוריה של ההדפס מן המאה ה-15 ואילך. במחלקה יש מבחר לוחות לחיתוכי עץ, לוחות מתכת לתחריטים ותצריבים ואבנים להדפסי אבן.
מרכיב חשוב באוסף הוא תרומה גדולה וחשובה של כ-2400 עבודות דאדא וסוראליזם, אשר הפכה את מוזיאון ישראל למרכז בינלאומי למחקר שני הזרמים האמנותיים האלה שהשפעתם הייתה כה רבה. לצד עבודות על נייר וספרים מאוירים, יש באוסף זה ספריית כתבי עת, מנשרים (פמפלטים), מסמכים ומכתבים הקשורים לנושא הדאדא והסוראליזם, כמה מהם נדירים מאוד.
במחלקה גם אוסף של מפות עתיקות המתארות את ירושלים ואת ארץ הקודש. בני דתות המערב נשאו עיניהם לעיר שהייתה מרכז העולם, והיא תוארה במפות יותר מכל עיר אחרת. במחלקת המפות של ארץ הקודש וירושלים מיוצגות האסכולות שרטוט המפות החשובות ביותר מאז המאה ה-15 ואילך: מפות המתבססות על תיאורי הגאוגרף בן המאה ה-2 פטולמאוס; מפות של אדריכום, אורטליוס, הוגנברג, וישר ואחרים. האוסף כולל ספרי תנ"ך, ספרי קודש וקוסמוגרפיות, ובהם מפות רבות שהודפסו לראשונה עבור הספר שהן מופיעות בו.
חדר העיון של המחלקה מאפשר לחוקרים, לסטודנטים ולציבור הרחב לעיין ולחקור הדפסים, רישומים ומפות עתיקות מקרוב.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות מודרנית
אמנות המאה התשע-עשרה
המציאות המשתנה בצרפת של המאה ה-19, עם התקבעות הרעיונות של המהפכה, גדילת העיר ועליית הבורגנות בעקבות המהפכה התעשייתית, הביאה שינויים רבים ומגוונים גם באמנות הצרפתית. האמנים הסימבוליסטים, שמיזגו השפעות ממקורות שונים לכדי חזיונות אישיים, והרומנטיים שחיפשו השראה במחוזות רחוקים ואקזוטיים, פעלו לצד האמנים הראליסטים, ובראשם קורבה , שציירו את הכפר על יושביו וסביבתו הטבעית, ואמני אסכולת ברביזון – וביניהם ז'אן בטיסט קמי קורו – שהיו הראשונים לצאת אל הנוף כדי לצייר אותו. הזרמים החדשים האלה, פעלו מחוץ לממסד האמנותי ויצרו מתוך התבוננות אישית על העולם, והם בישרו את בואם של האימפרסיוניסטים.
תערוכתם הראשונה של האימפרסיוניסטים, בשנת 1874, הקנתה להם את שמם. אחד המבקרים, שביקש להביע זלזול, תיאר את אמנותם כ"התרשמות בלבד", "אימפרסיה", והציירים אימצו את התיאור כשם הזרם האמנותי. הציור שלהם אכן מתמקד במראה הנקלט בעין "תמימה" - עינו האישית של האמן – ולא במה שהצייר "יודע כל" יודע על הנושא המצויר.
האימפרסיוניסטים חקרו את הצבע, האור והשתקפותו. הם גיוונו את משיכות המכחול והניחו צבעים משלימים זה לצד זה. הם ציירו סדרות העוסקות באותו נושא המתארות אותו בשעות יום שונות או בעונות שונות. כדי לצייר את חבצלות המים שבגינת ביתו, יצא קלוד מונה מן הסטודיו החוצה אל הגינה, ושם הוא התבונן במה שנראה לעין ללא הבחנה בין עיקר ובין טפל, או בין המציאות ובין השתקפויותיה במים. האימפרסיוניסטים גם הרבו לתאר את העיר וחייה. פיסארו היה מתמקם בנקודת תצפית שממנה ראה את חיי העיר השוקקים ומצייר אותם כפי שנגלו לעיניו: מזווית תלולה, בתאורת שעה מסוימת ביום וכשהאדם הפרטי נעלם לתוך ההמון הממלא את רחובות העיר וגניה.
#תצוגתקבע #תערוכה

#עיצוב #אדריכלות
מאז היווסדה בשנת 1973, שמה לה המחלקה לעיצוב ואדריכלות למטרה להציג בפני הקהל בישראל את תחום העיצוב ולהפכו לחלק מהתרבות המקומית. במהלך השנים נבנה אוסף קטן אך איכותי של עבודות עיצוב ישראלי, הכולל רישומים, דגמים, פרוטוטיפים ועבודות של אדריכלים ומעצבים. אוסף המחלקה ובו חפצים מאירופה, מארצות הברית ומיפן, משקף היטב את המגמות והכוחות היצירתיים שעיצבו את פני התחום מאז ראשית המאה ה-20. מגוון רחב זה של עבודות גרפיקה, זכוכית, קרמיקה, טקסטיל, כלי שולחן ועיצוב תעשייתי כולל בתוכו כמה פניני יצירה ייחודיות כמו רישומים של אריך מנדלסון ואוסף נדיר של כרזות רוסט"א. האוסף כולל גם מבחר רחב של כיסאות המשקפים את תולדות העיצוב, מצ'ארלס אימס ועד פרנק גרי, ואוסף נכבד מעיצוביו של אטורה סוטסאס הכולל כלי זכוכית, קרמיקה וריהוט.
המחלקה מקיימת תערוכות מתחלפות ומבקשת, באמצעותן, להציג בפני קהילת אנשי המקצוע, הסטודנטים והציבור הרחב את המגמות והחידושים בתחומי עיצוב, אדריכלות ותקשורת חזותית במובנם הרחב יותר, הן בזירה המקומית הן בזירה הבינלאומית. מושם דגש בטבעם המשתנה של השפה ותהליך העיצוב, כולל הטכנולוגיות התעשייתיות העדכניות והחומרים החדשים. התפתחויות הטכנולוגיה הדיגיטלית, כולל האינטרנט, לא רק השפיעו על שיטות הייצור אלא גם שינו באופן משמעותי את חילופי הרעיונות והמידע. למרות שאנחנו חיים כיום בקהיליה וירטואלית עולמית, המחלקה מקפידה לשים דגש בנושאים מקומיים, ומבקשת לעודד את הדו-שיח והחדשנות בתוך הסביבה החברתית והפוליטית הדינמית והמשתנה תדיר של המזרח התיכון.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות יבשת אמריקה
הגלריות לאמנות יבשת אמריקה מציגות את אמנותן של התרבויות שפרחו לפני הופעתם של הכובשים מאירופה ועד לאמנות הקולוניאלית שלאחר הכיבוש. בתרבויות אלה, שבניהן כונו בטעות בפי כריסטופר קולומבוס בשם המכליל 'אינדיאנים', עמים רבים, שמוצאם שונה, דוברי שפות שונות ובעלי תרבויות נבדלות. תצוגת הקבע מבקשת לשפוך אור על יצירתם, לחשוף את המשותף לעמים אלה ולהציג את המבדיל אותם אלה מאלה.
המוצגים נוצרו החל בשנת 2500 לפני הספירה וכלה המאה ה-16 ולאחריה.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות אסיה
גלריות המחלקה לאמנות אסיה במוזיאון ישראל מציגות עבודות אמנות שנוצרו במשך קרוב לחמשת אלפי שנות יצירה אמנותית. כל אחת מהן מציעה הצצה לתרבויות העשירות של סין, יפן, הודו וההימלאיה. תרבויות שונות אלה עוצבו, כל אחת, בידי ההיסטוריה שלה, המבנה החברתי והסביבה הגאוגרפית שלה. עם זאת, הן גם קשורות זו לזו ואמנותן משקפת את מעבר הידע והרעיונות מבעד לגבולות המשותפים ועל פני דרכי המסחר העתיקות באזור.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות אפריקה ואוקיאניה
אפריקה
אפריקה, ערש האנושות והיבשת השנייה בגודלה בעולם, מורכבת מחמישים מדינות ותושביה דוברים אלף שפות. אמנותה המוצגת בגלריה משקפת את התרבויות המסורתיות של האזורים שמדרום לסהרה. היותר שמרבית פריטיה של אמנות זו עשויים חומרים מתכלים כגון עץ, אריג, וסיבי צמחים, רובם הם מן המאה ה-19 ואילך, מיעוטם קדומים יותר ורק אחדים מהם מן המאה ה-3 ועד המאה ה-6.
אמנות אפריקה נוצרה בשירות הדת האנימיסטיצת הממלאת תפקיד מרכזי בחיי היומיום של תושבי היבשת. לפי דת זו לכל גוף בטבע, חי, צומח או דומם, י שרוח חיים או נשמה. האמונה בכוחותיהם המאגיים של חפצים ובקיומן של רוחות שיש לרצותן ולפייסן בפולחן ובטקסים שלטת בכל היבטי החיים. הפסלים הם הביטוי החומרי של אמונה זאת וכלי מוחשי ליצירת קשר עם אלוהיות למיניהן, עם הרוחות ועם האבות הקדמונים.
אוקיאניה
האוקיינוס השקט המשתרע על פני שליש משטחו של כדור הארץ, מחופי מזרח אסיה ואוסטרליה ועד לחופי מערב אמריקה, היה מאות רבות של שנים ארץ לא-נודעת. עם זה, כבר לפני כ-60 אלף שנה החלו חבורות קטנות של נוודים מדרום-מזרח אסיה להתיישב באיים הרבים הפזורים בו ועד מהרה נוצרו ביניהם קשרי סחר חליפין. חפצי התרבויות המגוונות והעשירות שיצרו צאצאי הנוודים האלה, אשר לעתים קרובות אפשר למצוא בהם שרידי השפעות מסין ומהודו, מוצגים בתערוכה שלפניכם.
התצוגה משקפת את שפע האמנויות באוקיאניה. אלה שגשגו בכל מיני טכניקות - מעבודות עץ ואבן ועד לעבודות עלים ונוצות - ונוצרו בסגנונות רבים, שכן מקורן בחברות מבודדות שכל אחת מהן פיתחה סגנון משלה. יוצרי העבודות היו מומחים בתחומם, שהוכשרו מדור לדור וזכו להערכה ולהערצה בקהילתם. אמנותם, שהיתה חלק בלתי נפרד מטקסיהם הדתיים והחברתיים, עוסקת בנושאי פריון, חניכה ומעמד חברתי, ולעתים גם בציד ראשים ובקניבליזם למטרות פולחן.
#תצוגתקבע #תערוכה

מגילות קומראן בהיכל הספר
לתשומת לב המבקרים, אין לצלם בהיכל הספר.
מרבית היצירה הרוחנית שנכתבה אחרי התנ"ך מתייחסת לטקסט מכונן זה, אשר הטביע את חותמו גם על הנצרות ועל האסלאם.
התצוגה בהיכל הספר מזמינה את מבקריה למסע יחיד במינו, העוקב בגישה היסטורית-מחקרית, ובאמצעות פריטים נדירים ביותר, אחר גלגולו של ספר-הספרים: ממגילות קומראן - כתבי-היד של המקרא הקדומים ביותר עלי אדמות שנמצאו במדבר יהודה - השופכות אור על אופייה של החברה היהודית בארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית-רומית; דרך סיפורם של אנשי קומראן, כת יהודית בדלנית, שטיפחה ציפיות משיחיות וביקשה לתרגם את האידאלים המקראיים לחיי המעשה; ועד לסיפורו של כתר ארם-צובא – כתב-היד המדויק ביותר בעולם לפי נוסח המסורה, והקרוב ביותר לזה שאנו מחזיקים בידינו היום.
היכל הספר הוקם בראשיתו לשימור והצגה של שבע המגילות הראשונות שהתגלו ב-1947 בקומראן - גילוי אשר היה לנקודת מפנה בחקר תולדות עם ישראל בעת העתיקה. ייחודו של ההיכל בהיותו בניין אידאולוגי, בעל אופי מקדשי, המבטא מסרים רוחניים, והוא נחשב אבן דרך באדריכלות מודרנית. הבניין, שתוכנן בידי האדריכלים היהודים האמריקנים ארמנד פ' ברטוס ופרדריק ג' קיסלר, נחנך בשנת 1965. הקמתו בסמוך למוסדות הרשמיים של מדינת ישראל - הכנסת, משרדי הממשלה, האוניברסיטה העברית והספרייה הלאומית - מעידה על החשיבות המיוחסת לכתבים עתיקים אלה ולבניין שבו הם שוכנים.
הכיפה הלבנה שעל המבנה מעוצבת בצורת מכסי הכדים שבתוכם נמצאו כמה מן המגילות, ואילו הניגוד שבין צבע הכיפה לבין הקיר השחור שמולה מרמז למתח הניכר במגילות בין עולמם הרוחני של "בני האור" (כפי שכינו אנשי הכת את עצמם) לבין "בני החושך" (אויבי הכת בפיהם). פרוזדור הכניסה להיכל הוא דמוי-מערה, זכר למקום שכתבי היד העתיקים נתגלו בו.
#תצוגתקבע

דגם ירושלים בימי הבית השני
דגם ירושלים בימי הבית השני מציג את העיר בשיא תפארתה, בשנת 66 לספירה, ערב פרוץ המרד הגדול של היהודים ברומאים. שטחה של העיר הגיע אז לשיא - כ-1,800 דונם (יותר מכפליים שטח העיר העתיקה כיום) ומספר תושביה המשוער היה כ-70 אלף.
ירושלים השתרעה על פני שני רכסים: הר הבית ושלוחת עיר דוד שבדרומו, והגבעה המערבית, שהעיר העליונה שכנה עליה. גיא הטירופויאון הפריד בין שני הרכסים, ונחל קדרון וגיא בן הינום תחמו את העיר ממזרח, ממערב ומדרום, והקנו לה בכך הגנה טבעית.
הדגם, שגודלו כ-1000 מ"ר, נבנה על פי מחקרו ותכנונו של פרופ' אבי יונה, מגדולי חוקרי ירושלים בעת העתיקה. אבי יונה שיחזר את העיר על פי תיאוריה במקורות, בעיקר במשנה ובספריו של ההיסטוריון בן התקופה יוסף בן מתתיהו. כמו כן, הוא הסתמך על שרידים ארכאולוגיים של העיר, ועל מבנים שהתגלו בערים רומיות אחרות.
הדגם מציג את העיר המרשימה שבלבה הר הבית; המלכים בוני העיר, החשמונאים ובעיקר יורשיהם, המלך הורדוס וצאצאיו, הושפעו מאוד מן התרבות היוונית והרומית, והדבר השתקף היטב בסגנון המבנים והרחובות, במתחם המקודש שבראש ההר, בברֵכות המפוארות ובמתקני המים הציבוריים, במבני ההנצחה המונומנטליים ובמתקני הספורט והבידור.
כל אלה נגלים לעיני המתבונן בדגם, אולם במבט מעמיק יותר נחשפים גם המאפיינים המייחדים את ירושלים כעיר יהודית. ראשית, יש בה מתחם מקודש אחד בלבד - הר הבית – ובו מקדש אחד לאל יחיד. שנית, בעיר אין פסלים או תבליטים המתארים דמויות אדם וחיה - בהתאם למצווה בדיבר השני בעשרת הדיברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".
העיר המפוארת המשתקפת בדגם לא עמדה זמן רב. בשנת 66 פרץ המרד הגדול של היהודים ברומאים ובשנת 70, לאחר חמש שנות לחימה, חרבה העיר וחרב בית המקדש.
#תצוגתקבע

גלריות הקבע במוזיאון
התצוגה בגלריות השונות מאורגנת בסדר כרונולוגי. בסיור בה מתחילתה ועד סופה, מתקבלת תמונה פנורמית של האמנות הייחודית שהתפתחה מראשית האסלאם במאה השביעית, ועד להתפוררות האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אך בה בעת, התערוכה המוצת בארונות התצוגה גם יורדת לדקויות. המוצגים השונים ממחישים את קשת האפשרויות, ומגוון הסגנונות האופייניים לכל שושלת שלטונית. התצוגה מקיפה את התקופה האומיית, דרך העבאסית, הסאמאנית, הפאטימית, הסלג'וקית, הממלוכית, המונגולית, התימורית, הצפווית, המונגולית והעות'מאנית. כל תקופה והתרבות החומרית שלה וסיפור אחד לכולן.
קומת קרקע
אוסף השעונים
קומת כניסה
סיפורו של האסלאם
אמנות בתקופה המוקדמת
אמנות ימי הביניים
קומה עליונה
אמנות איראנית מאוחרת
אמנות עות'מאנית
אמנות מוגולית
#תצוגתקבע