WHEN, WHAT, WHERE
Events in Jerusalem

מתכוני רוסיני
#בלט אוסטרבה, צ'כיה
לאחר שבשנים האחרונות הפכה למבוקשת ביותר בפסטיבלים יוקרתיים באירופה, מגיעה לראשונה לישראל להקת בלט אוסטרבה, צ'כיה לחגיגת מחול מרהיבה ומלאת הומור בביצוע עשרים רקדנים משתים־עשרה מדינות.
כשמאחוריה מסורת בת מאה שנה, הלהקה היא אחת מלהקות המחול הוותיקות בצ’כיה. היא פועלת בבית האופרה הידוע בעיר אוסטרבה, ומופיעה ברפרטואר קלאסי ועכשווי כאחד.
התוכנית בישראל תכלול את היצירה ״היום שאחרי״ ('Consequence) מאת חואנצ'ו ארקז (Juanjo Arquez) למוסיקה מאת אלבה נוטו, רואיצ’י סקמוטו ויוהאן יוהנסון; ואת ״מתכוני רוסיני״ ('Rossini Cards'), יצירתו המפורסמת של מאורו ביגונזטי (Mauro Bigonzetti) למוסיקה מאת יואכינו רוסיני.
השראת היצירה "היום שאחרי", באבולוציה הבלתי נגמרת של הקשר בין האדם לטבע והשפעות הטכנולוגיה המודרנית על מערכת היחסים בין בני זוג. בדואטים שבין גבר לאישה, היא מבטאת את המתח שבין הכוח האנושי לטכנולוגיה.
היצירה "מתכוני רוסיני", היא קלידוסקופ המורכב מרצף תמונות–סיטואציות מקבילות מהחיים הקשורות לקלפים ולתפריטים שונים המוצבים זה אחר זה. התוצאה היא, חגיגת מחול מרהיבה ומלאת הומור למוסיקה מדהימה. המשתה מגיע לשיאו במתכון הגורמה המפורסם של רוסיני.
תיאטרון שרובר

#תערוכה ההדפס 'תהליך סדרתי' שיפתח במסגרת פסטיבל הדפס מקומי עכשווי, 2023, בירושלים. במסגרת הפסטיבל, ארבעה מרכזי אמנות בירושלים משתפים פעולה ביצירת חמש תערוכות המבקשות להציג תמונת מצב של ההדפס העכשווי בארץ.
פתיחת התערוכה 'תהליך סדרתי' בגלריה החדשה טדי תפתח את אירועי הפסטיבל. התערוכה מציגה סדרות שלמות וסדרות בתהליך התהוותן אשר מאפשרות הצצה לתוך תהליכי העבודה ואף להלך המחשבה של האמנים והאמניות המשתתפים בתערוכה.

פסטיבל הדפס מקומי עכשווי: נביאים
טליה בן אבו | אנה דובינסקי | הילה חסין | עידו מרקוס | טליה סיון | שחר סיון | רותם עמיצור
אוצר: מידד אליהו, אוצרת משנה: מירב המבורגר
#תערוכה

הדפס מקומי עכשווי: בריות משונות
גד אולמן | יוסי אסולין | אנדי ארנוביץ | רעיה בר אדון | יהודה גרניט | חוה זילברשטיין | עופר ללוש | דותן מורנו | טנו פנט סוסטר וסרגיי בונקוב | אסתר קנובל | יוסף קריספל | יונתן רון | לטם שבתאי | מרים שלו וטיראן שלו | איתי שמואלי | ליז שניידר
אוצר: מידד אליהו, אוצרת משנה: מירב המבורגר
#תערוכה

זהר אלף
סזורות | #תערוכה בפרויקט נדבך 23
אוצרת: מרב סודאי
שפתה של זהר אלף שואלת חומרים מהשדה הפסיכואנליטי וממאמריו של ווילפרד ביון (Bion), המציע מהלך פרדוקסלי: להיות במגע עם השקר על מנת לפגוש את האמת; (“סזורה”, 1977).
סוד שנחשף במשפחתה מאלץ את זהר להבנות את התודעה מחדש. האמנות משמשת אותה ככלי להעמקה בשורשי הסיפור האישי, אך גם לחקירה של החיים בדרך ליצירת נרטיב אחר.
לקראת התערוכה בבית האמנים בירושלים, התחברה זהר, לתבליטי האבן של זאב רבן (1890–1970) המוצבים בכניסה לבניין, ועוסקים בחטאים הקדומים ביותר: פיתוי, חיפוש דעת, קנאה ויוהרה, שדינם גירוש והגליה ותכליתם בנייה מחדש.
הבחירה לצייר בדיו נוזלי ובפחם טבעי, אורגני ועדין על גבי לבני בטון מנוכרות, מבטאת את התעקשותה של זהר ליצור חיבורים והמשכיות מתוך הקונפליקט.

טל גולני
באין דורש
אוצרת: נטע גל עצמון
בספרה אוה לונה כותבת איזבל איינדה, כי המתים מוסיפים לחיות כל עוד החיים זוכרים אותם, וכי רק כשהם נשכחים מלב, הם שוקעים בתהום הנשייה. התערוכה “באין דורש” עוסקת בחלוף הזמן, בתחושות בדידות, נטישה ושבר, בצער הפרידה מנפשות קרובות ומיטיבות, בגעגוע לימים עברו, שבהם ניתן היה להתענג על חמימותה של תחושת מוגנות, שנבעה מאינטימיות אנושית פשוטה ושמחה. תחושה זו, שבזמנה הייתה מובנת מאליה ללא עננת ספק עכור מעליה, הפכה עם השנים לכמיהה לרגעי עבר.
טל גולני, המתאבלת על פרידה מסבתה ועל מותה בטרם עת של אחותה האהובה, מביאה לידי ביטוי תחושות אלה באופן עקיף וסובלימטיבי באמצעות עיסוק בשלדיהם של שלושה מלונות פאר. שניים מהם – מלון הנשיא בירושלים ומלון אליזבת (גנוסר) – פעלו במשך עשרות שנים, ובעברם הרחוק שימשו כאכסניות הדורות לפנאי ולנופש, ואילו בנייתו של המלון השלישי – הסמוך לקריית יערים – לא הושלמה מעולם. כל שנותר מהם כיום הוא רק זכר בדמותם של שלדי קונסטרוקציות עירומים ונטושים, המרמזים על ימים, שבהם זימנו לשוהים בהם מפלט מענג מחיי היומיום, משכן לרגע לצורכי מרגוע ומזור, הבטחה מנחמת ומערסלת.
בדומה לזיכרונות עבר, המהבהבים לרגע מנותקים מהקשרם, כך גם מבנים אלה, שימי הזוהר מאחוריהם, שבים לתודעה ותופסים את מקומם בתערוכה בצורתם המוזרה, כשהם טבולים בנגעי הזמן ובעיוותי הזיכרון. הקו הדק, המפריד ומחבר בין יופי לכיעור, בין הדר לעזובה, מספר את סיפורם.
#תערוכה

יעל סלומה
Payday
אוצרת: טלי בן נון
Payday, תערוכתה של יעל סלומה, מציעה פרשנות עכשווית לנבואות אסכטולוגיות, יהודיות ונוצריות, שבבסיסן עומדת האמונה בשכר ועונש. שלוש העבודות – יום הדין האחרון (חיתוך עץ), מחול המוות (בעקבות הולביין) (הדפס לינולאום) וארבעה פרשים (וידיאו/סאונד) – מציבות קשר של סיבה ותוצאה בין אורחות החיים של האנושות (החטא) לבין הקטסטרופה האפשרית, שאלו מביאות עמהן (העונש).
עבודותיה של סלומה הן תזמור גרפי, שבו משתלבים אמצעים טכנולוגיים ופלטפורמות דיגיטליות, תֵּמוֹת תיאולוגיות, טכניקות מסורתיות ואזכורים מתולדות האמנות. חלונות הקתדרלות המוארכים הוחלפו במסכי המכשירים הדיגיטליים; ציורי הקיר והוויטראז’ים המונומנטליים הומרו בדימויים מונוכרומטיים, המתארים חיזיון סוריאליסטי נוקב וטורד. סלומה מציגה חברה, המסכנת את עצמה בצרכנות מופרזת, בפטישיזציה ובנהנתנות, שאינן יודעות שובעה. צורכי הגוף מסופקים על ידי שליחים, וצורכי הנפש מהוסים על ידי הטכנולוגיה. באמצעות אימה, סוריאליזם, סאטירה מקאברית והומור מתארות שלוש העבודות חברה אדישה ומנוכרת, שאינה מודעת לאיום הקיומי הטמון באורחות חייה, חברה הצועדת מבלי דעת לעבר תהום השאול.
#תערוכה

ספיר גל
חנות מזכרות
אוצרת: בר גורן
תוך עיסוק בהתכלות וריקבון הגוף מעלה ספיר גל שאלות על זמן ושימור של זיכרון. התערוכה ״חנות מזכרות״ מורכבת משתי סדרות – סדרת ציורי שמן וסדרת רישומים על נייר, שבהן מופיעים חפצים שונים, חלקם עשויים מחומרים אורגניים, כמו מאובנים וענברים, וחלקם סינטטיים, כמו סבונים. דרך אובייקטים אלה מדגישה גל את הדיכוטומיה שבסיס פעולת השימור, כפי שמאובנים וענברים לוכדים בתוכם חיים שהיו ואינם עוד, וכך מהווים מְכל, המחזיק בתוכו חיוּת ומוות.
גל שואבת השראה ממסורות “ממנטו- מורי” ו”ואניטס” המעמידות במרכזן את הסופיות ואת המוות. כמותן גם עבודותיה שואפות לדיוק ולסימטריה, ליופי ולנשגב, וכך מייצרות מתח בין האסתטיקה המוקפדת לבין נושאי עיסוקן.
#תערוכה

רוח בחומר
פסלי אלים מהמוזיאון הלאומי של הודו
אוצרת: מרים מלאכי
מעצבת: רונית צ'רניקה
אולם ספרטוס
מעל מיליארד מאמינים נמנים עם מערכת האמונה ההינדואית בת 4,000 השנים, המתאפיינת בריבוי אלים ובריבוי קולות ומסורות. מאמיניה, שחיים ברובם בתת־היבשת ההודית, נחלקים לקבוצות רבות, אך כולם חולקים אחריות משותפת: לשמור על הסדר העולמי הטוב באמצעות מעשיהם היומיומיים ובעזרת האלים.
14 פסלי האלים המוצגים בתערוכה, אשר שמונה מהם מוצגים לראשונה מחוץ למשכנם הקבוע במוזיאון הלאומי של הודו, הם דוגמה לאמנות הדתית ולעולם המחשבה העצום והמגוון שהתפתחו בתת־היבשת מן המאה ה־4 עד המאה ה־13, בזמן שלטונן של השושלות האדירות של מלכי גוּפּטה, צ'וֹלה ופּאלה. בתקופה ארוכה זאת התגבשו גם צורות הפולחן הרבות ('פּוּגָ'ה'), המעניקות למאמינים סעד ומשמעות רוחנית ומתרחשות כל הזמן ובכל מקום, באינספור צורות ומסורות. המאמין ההינדואי או קהילת המאמינים יכולים לפנות לכל אל בדרך המתאימה להם, והאלים מצידם מחויבים להיענות להם כדי שלא להפר את צו ה'דְהַרְמָה', החוק והסדר הקוסמי.
#תערוכה

סדנת אמנות מהספרים - מאיירים את השירים
סדנה וכיתת אמן לילדים בעקבות השירים האהובים, בהנחיית מיטב המאיירים
בכל מפגש ניצור יחד עולם ייחודי וצבעוני בעזרת חומרים שיש רק בדמיון, נתנסה ביצירת דמות שהכרנו בשיר ישן, ונגלה כמה האיור הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור.
ימי שני | שישה מפגשים חודשיים | החל ב- 16.1.2023 | 17:00 | בבית אבי חי
מאיירים את ט"ו בשבט עם איה גורדון נוי
שני | כג בטבת | 16.1 | 17:00 | בית אבי חי
מאיירים את לילות החורף עם יניב שמעוני (״הרפתקאות הדוד אריה״)
שני | כב בשבט | 13.2 | 17:00 | בית אבי חי
מאיירים את חג פורים עם אביאל בסיל
רביעי | ח באדר | 1.3 | 17:00 | בית אבי חי
מאיירים את יום העצמאות עם ענת ורשבסקי
שני | י באייר | 1.5 | 17:00 | בית אבי חי
מאיירים את חג השבועות עם עינת צרפתי
שני | ב בסיוון | 22.5 | 17:00 | בית אבי חי
מאיירים את המבול עם עומר הופמן
שני | כג בסיוון | 12.6 | 17:00 | בית אבי חי
לבני ובנות שבע ומעלה | מחיר: 40 ₪ למפגש, 180 ₪ לסדנה (שישה מפגשים) - מלווה חינם
#איור

סיגלית לנדאו: הים הבוער
אוצר: אמיתי מנדלסון
עוזר לאוצר: רותם זוטא
מעצב: איל רוזן
הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע״ש נתן קמינגס
סיגלית לנדאו מסכמת שני עשורים של יצירה בים המלח - מקום שהוא עבורה מקור השראה, מאגר של אנרגיה ויצירתיות אדירה. ממעמקיו יצרה לנדאו עבודות בעלות יופי עצום ועושר רעיוני, הנוגעות ביחסים שבין המוות לחיים, בין פצע למרפא, בין הרס לתקווה.
התערוכה רחבת ההיקף כוללת עבודות נבחרות ממכלול עשייתה של לנדאו בים המלח: מיצבים מרהיבים של חפצים שהושקעו במי הים, עבודות וידאו ותצלומים. לצד פרויקטים משני העשורים האחרונים, יוצגו לראשונה עבודות חדשות שיצרה לנדאו בים המלח. חלק מרכזי של התערוכה יוקדש לגשר מעל ים המלח, שאותו מתכננת האמנית שנים רבות.
הקהל מוזמן לצלול בעקבות האמנית למעמקי ים המלח ולצאת ממנו אל עבר אפשרות של גשר בין דעות, תרבויות, דתות ועמים - גשר על פני מים בוערים.
#תערוכה

שעת אין־מנוח
בעקבות ספר הג'ונגל
אוצרת: טליה עמאר
עוזרת לאוצרת: שלי אדלסון
מעצבת: שירלי יהלומי
הביתן על-שם אילה זקס אברמוב והביתן לעיצוב
היחסים בינינו בני־האדם ובין בעלי־החיים – ה"אחר" בה"א הידיעה שאיתו אנו חולקים את העולם – הם נקודת המוצא לתערוכה. האם אנו חיים בדו־קיום או במאזן אימה עם הסביבה ועם חיות הבר שמאכלסות אותה? מה אופיו של האיזון השברירי בין התרבות לטבע בעולם שמשנה את פניו? וכיצד מגדיר יחסנו אל החיות את מי שאנחנו?
קשרי הגומלין בין האדם לחיה מיטלטלים בין היקסמות ופיתוי לרתיעה ומאבק. אין חברה אנושית שלא יצרה סמלים מעולם החיות ושלא עסקה בדמיון ובשוני שבין האנושי לחייתי, ובמתח שבין ההישרדותי והתועלתני לאמפתי והחומל על ה"אחר" חסר הישע. יצירות ספרותיות, קולנועיות ואמנותיות רבות מבטאות געגוע לטבע הבראשיתי שנותקנו ממנו, ובדמיוננו אנו שואפים לחזור אליו. במחוזות הדמיון האלה האדם חי בהרמוניה עם חיות הטרף הפראיות או נלחם בהן ומכניע אותן כשלב הכרחי בתהליכים של חניכה וגאולה, במטרה להציל את הטבע או להינצל מהצד ההרסני שבו. כך הפכנו את חיות הבר למרוחקות ואקזוטיות מצד אחד, ול"נחמדות" ולא מאיימות מצד אחר. הן מדברות עם האדם בלשונו, ויחידי סגולה מדברים בשפתן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במיתוסים, בסיפורי עם, באגדות ילדים ובסרטים, כגון סרט האנימציה הקלסי של וולט דיסני "ספר הג'ונגל" מ־1967, המבוסס באופן רופף על ספרו האלגורי של הסופר הבריטי רודיארד קיפלינג מ־1894.
#תערוכה

מרב קמל וחליל בלבין: מיצי מרה
אוצרים: טניה סירקוביץ' ואמיתי מנדלסון
עוזרת לאוצרים: אלינור זילברמן
מעצבת: ליבת עדן
ביתן ה#עיצוב
#תערוכה

דמיאן הירסט: דשא מכוסח – ירושלים החדשה
מוצג מיוחד
אוצרת: אורלי רבי
אולם ע"ש אהרון לוי
הפרפר הוא סמל אוניוורסלי ליופי ושבריריות, למוות ובה-בעת לחיי נצח, בשל מחזור חייו הייחודי - מביצה לזחל ואז לגולם, שממנו הוא בוקע ומותח את כנפיו המרהיבות. אומנם הוא זוכה להתעופף ימים ספורים בלבד, אך לאחר מותו נשמרים צורתו וצבעוניותו. דימוי הפרפר באמנות מזוהה עם נשמת האדם, עם תחיית המתים ולידה מחדש.
האמן הבריטי דמיאן הירסט (נולד ב-1965) משלב פרפרים בעבודותיו למעלה משלושים שנה, עוד ביטוי לעיסוקו המתמשך בסוגיות של יופי ודחייה, קדושה ומדע, חיים ומוות. הפרפרים לעבודה זאת הוזמנו מחוות גידול שהוקמו כדי לרסן את הציד והסחר הלא-חוקיים המפירים את המאזן האקולוגי; הירסט בודד את כנפיהם, השתמש בהן כחפץ-מן-המוכן ויצר קולאז' צבעוני בדגמים סימטריים. הקומפוזיציה שואבת השראה מהתרבות הנוצרית ומזכירה את חלונות המסכית (ויטראז'ים) דמויי הרוזטה בכנסיות. בסידור המעגלי מהדהדות גם מנדלות מאמנות מזרח אסיה, המזמינות את הצופה להתבוננות מדיטטיבית, הנעה מן המעגלים החיצוניים אל המרכז, ומקרבת בהדרגה אל יסוד ההוויה.
#תערוכה

צבי טולקובסקי: צליינות בארץ הקודש
מסע הצליינות של צבי טולקובסקי אינו מוביל לאתר היסטורי שהיתה בו התגלות או לקבר קדוש, אלא מתרחש כבר 50 שנה בארץ הקודש, ועיקרו – מסע געגועים ותהליך פנימי: "צליינות ללא מטרה, יצירה מקוטעת שהיא גם תפילה". קריאה בספר האמן שבמוקד התערוכה וצפייה בעבודותיו עשויות להפוך גם אותנו לצליינים בארצנו; לשותפים בהתבוננות על המולדת שהשתנתה, ובאותה עת – למושאי הביקורת עליה ולנושאים באחריות למצב.
טולקובסקי מזמין אותנו למסע משותף של פענוח, להשתקעות בפרטים ובנוסטלגיה ולמפגש עם דמויות איקוניות, ובהן מיקי מאוס – שליח האמן לדבר עבירה. אך בל נטעה, לצד ההומור, דעותיו נכוחות ומוצקות - על אימפריות שקמות ומתנוונות, על מוסדות משובשים, על כיבוש ועל תופעות חברתיות קולניות ואלימות.
#תערוכה

ארקדיה: האם יש גן־עדן?
#תערוכה
אוצרת: שלומית שטיינברג
אולם ע"ש פרד ודלה וורמס
ארקדיה, חבל ארץ ביוון שלפי המיתולוגיה נוסד בידי צאצאיו של ארקאס, בנם של זאוס אבי האלים והנימפה קליסטוֹ, תואר בספרות ובאמנות האירופית מן המאה ה־16 ואילך כארץ דמיונית עתירת מים וצמחייה, שבני אדם חיים בה בהרמוניה, בשקט ובשלווה יחד עם אלים, בעלי חיים ויצורי כלאיים מיתולוגיים; מושא געגועים לעולם בלי מלחמות, מחלות, זקנה ועוני, שאינו שונה במהותו מן הכמיהה האוניברסלית לגן־העדן האבוד.
נופי ארקדיה, המופיעים ביצירות האמנות המוצגות בתערוכה, מתוארים כמקום מושבם של אל היערות והרועים פּאן, של הסאטירים שמחציתם אדם ומחציתם תיש ושל הנימפות. לצד יצורים מיתולוגיים אלא פוקדים את נופי ארקדיה המוריקים גם רועים ורועות עם בני צאן ובקר הרובצים בינות אפרי דשא ומקורות מים.
בתערוכה מוצגים ציורים, רישומים, הדפסים ופסלונים מן המאה ה־16 ועד ראשית המאה ה־20. רבים מהם נוצרו בידיהם של אמנים שנדדו מארצות מוצאם הצוננות במערב אירופה אל דרום איטליה שטופת השמש – ערש המיתולוגיה הקלאסית – וראו בנופיה המוריקים, בסגנון החיים הפשוט של תושביה ובדרכי עבודתם המסורתיות את ה"ארקדיה" שבדמיונם.

לבוש לַנצח
גלגולם של תכריכים בתרבות היהודית
תערוכה שמוקדשת לבגדים שבהם מלבישים את הנפטרים, ושבהם הם מובאים לקבורה, מעוררת מטבעה אי־נוחות מסוימת. ובכל זאת, בחרנו להתמקד בנושא הרגיש, וגילינו עולם ומלואו.
תכריכים נתפרו בעבר בקהילה, לפעמים בידי מי שנועדו להם. כיצד, אם כן, הגיעו למוזיאון? מתי החל המנהג? ממה מורכבת מערכת תכריכים, מדוע צבעם כמעט תמיד לבן, ומדוע הם עשויים כותנה או פשתן? האם הם נלבשים רק במוות, ומה יכולים ללמד ההבדלים בין תכריכי הקהילות השונות?
אתם מוזמנים למסע שבו הדוגמאות – רובן מאוסף הלבוש העשיר של המוזיאון – יפרסו לאיטן את התשובות לשאלות אלה ואחרות, ואולי בצאתכם מן התערוכה תהרהרו עוד בתפיסה שרואה במוות, ובכלל זה בתכריכים, המשך טבעי של החיים.
#תערוכה

מוניו גיתאי וינרויב: מחשבות אדריכליות
בית טיכו
אוצרים: תמנע זליגמן, רמי טריף
מעצבת: ליבת עדן
בית טיכו
שרטוטים רעיוניים ותוכניות אדריכליות משולחנו של האדריכל הישראלי מוניו גיתאי וינרויב (1970-1909), השמורים באוסף מוזיאון ישראל, מציגים את השתלשלותם של שני פרויקטים שונים שתכנן: אחד, אתר זיכרון לאומי, "יד ושם", שהוא החל לתכנן כבר ב־1942 אך לא התממש, והשני - תערוכה שעיצב לביתן ההתיישבות החקלאית ב"יריד המזרח" בשנת 1936 ופניה אל הקִדמה.
עוד בתערוכה, עבודות של סטודנטיות מן המחלקה ל#ארכיטקטורה במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, המגיבות על אחד משיאי ה#אדריכלות הברוטליסטית בישראל - שיכון עצום שתוכנן על ידי וינרויב ושותפו אל מנספלד בשכונת רמת הדר בחיפה.
התערוכה מוצגת במסגרת הביאנלה ל#רישום "רשמים 8".
#תערוכה

שכבה מופרעת
אמנות עכשווית מאת זוהר גוטסמן באגף לארכאולוגיה
אוצרות: סאלי הפטל נוה וטלי שרביט
מעצבת: מיכל אלדור. עוזרים למעצבת: קמע דיבון ונתנאל דהן
האגף לארכאולוגיה
מסע אחר באולמותיו של האגף לארכיאולוגיה, שמארח בפעם הראשונה #תערוכה של אמנות עכשווית: 7 עבודות #פיסול קשורות־מקום מאת האמן הישראלי זוהר גוטסמן, שמתכתבות עם המוצגים הארכיאולוגיים סביבן ומעוררות מחשבה על היחסים בין הקדום לעכשווי.
גוטסמן עובד במנעד רחב של טכניקות וחומרים, ומתרכז באלה שמקורם בעולם העתיק. עבודותיו נעשו בתגובה על המוצגים שהוא מצא בהם עניין מיוחד, ועורכות דיאלוג עם הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים. מעבר לדמיונם החומרי והסגנוני למוצגים הארכאולוגיים, מציעים הפסלים גם אמירה אישית – בביקורת נוקבת או בהומור מושחז – על התקופה שבה אנו חיים כעת. הם עוסקים בטבע האדם, על צרכיו ויצריו הקמאיים ועל החולשות הטבועות בו, וגם במושגים תוך־אמנותיים כגון העתקה, שחזור וניכוס תרבותי.

בחזרה לחלב: ביקור וירטואלי בבית הכנסת העתיק
אוצרת: רויטל חובב
מעצב: אריאל ערמוני
מרכז המידע לאמנות ותרבות יהודית ע"ש אן ואיזידור פאלק
התערוכה מזמינה את המבקרים לצאת למסע בזמן ולבקר בבית הכנסת העתיק של חלבּ, שנבנה בין המאות החמישית-שביעית לספירה והיה העתיק ביותר שהתפילה בו נמשכה ברצף עד שלהי המאה העשרים.
בית הכנסת משוחזר כאן בטכנולוגיה חדשה של מציאות מדומה ע"י פרויקט "מקום", כפי שנראה בשיא תפארתו בנובמבר 1947, ימים ספורים לפני ההכרזה באו"ם על הקמת המדינה ופרוץ הפרעות שהביאו להריסתו.
הביקור בבית הכנסת מתאפשר בזכות בת קהילת חלב האמיצה שרה שמאע, שיזמה את צילום בית הכנסת והבריחה את התצלומים לארץ תוך נטילת סיכון עצום. תצלומיה היוו את הבסיס לשחזור בית הכנסת במציאות מדומה, המאפשר למבקר בתערוכה להצטרף אליה ו"להיכנס" לבית הכנסת, לשוטט באגפיו השונים ולחזות בהיכלותיו המפוארים, בדיוק כפי שחוותה זאת שרה עצמה בביקורה האחרון במקום.
בית הכנסת מחלב שופץ בשנות ה-90 וחזר לשמש את הקהילה לפרקים, אך ב-2016 נחרב שוב במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. בתערוכה מוצגים גם סיפור קהילת חלב, שבית כנסת העתיק היה מקור גאוותה, ותשמישי קדושה האופייניים לקהילה הסורית.
יוצרי ״מקום״ - מציאות מדומה: אבי דבאח, הרמקה היזן, יהודית מנסן רמון ומייק רובינס
התערוכה בנדיבות:
מתנה ייעודית של קרן מואיז י' ספרא, ניו־יורק, לתיעוד תרומתה ותולדותיה של קהילת חלבּ וקרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, ניו־יורק
מומלץ להירשם מראש לסיור הווירטואלי | הכרטיס כולל כניסה למוזיאון
שימו לב: יש להגיע בשעה הנקובה. המאחר לא יתקבל | משך הסיור הווירטואלי 6 דקות
בתערוכה קיימת עמדה נגישה לאנשים עם מוגבלויות
#תערוכה

פנינים קלאסיות
קומה 3-
בתערוכה מוצגות שכיות חמדה מרחבי המגף האיטלקי – פסלי שיש רומיים, כדים אפוליים מעוטרים וחפצי קבורה אטרוסקיים מן המאה השביעית לפנה"ס עד למאה השנייה לספירה.
#תערוכה

דיוניסוס: קסם היין
קומה 3-
תצוגה קטנה ומטריפה מזמנת מפגש עם אל היין, השכרות והאקסטזה והפמליה ההוללת שלו.
סאטירים, מינאדות ודיוניסוס עצמו במגוון מוצגים, שחלקם נחשף לראשונה לקהל הרחב.
#תערוכה

אלים, גיבורים ובני תמותה ביוון העתיקה
סיפורי המיתולוגיה היוונית על גבי כלי קרמיקה בני אלפי שנה
קומה 2-
מה היה מעמדה של האישה ביוון העתיקה? מדוע נהגו הלוחמים ביוון העתיקה לענוד בקבוקון בושם? כיצד התקבל הרקלס כשלראשונה נכנס אל האולימפוס, הר האלים? ומה קרה בחגיגות הפולחן לאל דיוניסוס? אלה רק חלק מהנושאים שבהם תעסוק תערוכה זו.
בתערוכה מוצג אוסף מרהיב ונדיר בהיקפו של כלי קרמיקה בני כ-4000-2500 שנה. כלים אלה הכילו שמן, יין ומים, והם המספקים הצצה נדירה לתרבותה של אתונה וערים יווניות נוספות.
מגוון הסצנות המתוארות על הכדים פותחות צוהר אל חיי האהבה והפנאי ביוון העתיקה, וכן אל חיי החינוך והספורט, הקרבות והמלחמות.
כלים נדירים אלה, שיוצרו בין תקופת הברונזה התיכונה (במחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס) לבין התקופה הקלאסית (סוף המאה החמישית לפנה"ס), מציגים מגוון עצום של דמויות וסיפורים מהמיתולוגיה היוונית ומחיי היומיום. דיוקנותיהם של של אלים וגיבורים וביניהם זאוס, אתנה, אפולו, הרקלס ואכילס, מופיעים באוסף זה לצד בני תמותה יווניים: נשים, ילדים, לוחמים, ספורטאים ועוד.
התערוכה מחולקת לנושאים שונים: היא מציגה את טכניקות הייצור והעיטור של הקרמיקה היוונית ואת התפתחותם של הכלים לאורך השנים, את עולמם של הגברים והנשים, וכן את נושא המוות והקבורה, באמצעות כלי מנחה מעוטרים.
#תערוכה

ירושלים שהייתה בבבל
אור חדש על גולי יהודה
קומה 3-
התערוכה מגוללת את סיפורם של שני אירועים היסטוריים בעלי חשיבות מכרעת על התגבשות העם היהודי ועל עיצובה של היהדות: סיפור חורבן ירושלים וגלות בבל.
בעקבות חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון על ידי הבבלים, נעקרו אלפים מתושבי ירושלים ויהודה ויצאו לגלות בבבל הרחוקה.
גולי יהודה יושבו ביישובים שונים, שהבולט בהם נקרא אל-יהודו, "עיר יהודה" באכדית. זה גם השם שבו כינו הבבלים את ירושלים.
במרכז התערוכה מוצג אוסף תעודות "אל יהודו" – תעודות הכתובות בכתב יתדות בשפה האכדית, החושפות את שמותיהם של עשרות גולים מיהודה וצאצאיהם ומהווה עדות ראשונה מסוגה לחייהם ומנהגיהם בבבל במשך כמאה שנה. באוסף זה, הכולל חוזים עסקיים ותשלומי מסים, נזכרים למעלה מ-20 יישובים בהם חיו ופעלו גולי יהודה, מקומם המדויק של היישובים אינו ידוע, אך מתוך התעודות אפשר לשער כי הם שכנו מדרום מזרח לעיר ניפור, מדרום לבגדד המודרנית.
בתערוכה מוצגים פריטים שהושאלו באדיבותם של סינדי ודוד סופר, וויליאם ל' גרוס, אוסף משפחת גרין, ד"ר חיים גרוסמן, עליזה ושלמה מוסאיוף ורשות העתיקות.
התערוכה יצאה לפועל בזכות נדיבות לבם ותרומתם של סינדי ודוד סופר, קרן דיויד ברג, ג'ורג' בלומנטל, יוג'ין ואמילי גרנט, בת' סנדרס, מאירה ושלמה סנדרס, נעמי ופטר נוישטדטר, הקרן ע"ש אלי ובתיה בורובסקי, CBH Compagnie Bancaire Helvétique , ידידי מוזיאון ארצות המקרא באמריקה, בבריטניה ובגרמניה, הקרן לארכיאולוגיה של ארצות המקרא, משרד התרבות והספורט, משרד החינוך ועיריית ירושלים.
#תערוכה

חדר הפרסקו
ציורי קיר מרהיבים ששרדו מפרברי פומפיי
קומה 3-
ציורי הקיר שייכים לאוסף הפרטי של ד"ר אלי ובתיה בורובסקי, מייסדי המוזאון.
היום, כ-2000 שנה אחרי האסון שבו התפרץ הר הגעש וזוב באיטליה וקבר תחתיו את ערי האזור, מזומנת לצופה הצצה יחידה מסוגה ליצירות מפוארות מן התקופה. ציורי הקיר המוצגים במוזאון מצטיינים ברמה אמנותית גבוהה ביותר. מקורם בווילות בקמפניה, אזור שהיה למשכנה של האצולה הרומית.
באוסף מוצגים ציורי קיר אשר נמצאו באותה הווילה ואף באותו החדר, והם מאפשרים להתפעל מתפארתו ומממדיו של הציור שעיטר את הבית הרומי.
היצירות באוסף בורובסקי אינן רק מצטיינות ברמתן האומנותית, אלא גם מהוות דוגמאות נדירות בארץ, כמעט יחידות מסוגן, של הפרסקאות הקלאסיות. ידוע כי בתקופה הרומית הושפעו ארצות המזרח התיכון, ובכללן ארץ ישראל, מאמנות ציורי הקיר של האימפריה הגדולה. היבואן הראשי של סגנון לאזור זה היה הורדוס, המלך הבנאי, אשר בארמונותיו נמצאו ציורי קיר בסגנון רומי.
#תערוכה

לאור החשמל: מה זה חשמל? איך מפיקים אותו? ומה הקשר בין חשמל ומגנטיות? התערוכה בנויה כחלון שקוף שמאפשר הצצה אל העולם הנסתר מעבר לשקע שבקיר.
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה

אשליות מבלבלים את המוח: עשרות אשליות מפתיעות ומסקרנות שההסברים להן מאפשרים הצצה אל התהליכים והעקרונות על פיהם עובד המוח. מה יוצר את האשליה? מה קורה במוח שלנו שלעיתים גורם לנו לתפוס את המציאות כמשהו אחר?
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה ולמבוגרים

CAPTCHA: התערוכה בוחנת שאלות מרכזיות שבבסיס מדעי המחשב. מהם גבולות היכולת של המחשב, ומה לעולם לא יוכל לחשב? האם המחשב יעבור אותנו בתבונתו – והאם יגיע אי פעם למודעות עצמית כמו שלנו? האם מחשב יכול להיות יצירתי? ומה כל זה אומר. עלינו ועל מחשבתנו?
#תערוכה #תצוגתקבע
לנוער ומבוגרים

פנס חושך: תערוכה מחודשת! תערוכה סדנאית בה מכבים את האור בשביל לראות קצת אחרת. המבקרים מתנסים בגורמים המשפיעים על תפיסתנו את העולם. הביקור בתערוכה הוא בליווי מדריך.
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה

בונים בחול: עולם בנייה אתגרי וחווייתי לילדים מגיל 3 הכולל בית חרושת לייצור לבני חול לבנייה, ובעזרתן משימות אתגר מרתקות לילדים ולהורים, המעודדות דמיון, חשיבה יצירתיות ועבודת צוות. בסופה של החוויה עמדת שאיבה וניקיון להמשך ביקור מהנה במוזיאון.
#תערוכה #תצוגתקבע
לכל המשפחה ולמבוגרים

מנוף לגילוי: תערוכה לגיל הרך על מכונות פשוטות ועוד תופעות. בתערוכה מוצג גדול ומרכזי של האמן פיליפ רנצר. הילדים פועלים בתערוכה ביחד ולחוד, כשכל סביבה בתערוכה ממחישה עקרונות מדעיים שונים ומהווה מוצג פעיל ועשיר.
#תערוכה #תצוגתקבע
לילדים הקטנים

#אמנות ישראלית
הגלריה לאמנות ישראלית מציגה את עבודותיהם של בכירי האמנים שפעלו ואלה שעדיין פועלים בארץ מראשית המאה העשרים ועד ימינו, בני דורות שונים ובעלי סגנונות אמנותיים מגוונים.
לאורך השנים נעה האמנות הישראלית כמטוטלת בין העיסוק במציאות לבין עיסוק בסוגיות פנים-אמנותיות של חומרי היצירה וגבולותיה. כך או כך, היא מתקיימת במרחב סבוך ומסוכסך שבו מלחמות ואלימות הן כמעט עניין שבשגרה, והיום-יומי והאישי מתערבבים עם ההיסטוריה והמיתוס.
תגובת האמנות למציאות טעונה זאת מורכבת. בעשורים הראשונים של המאה ה-20 פעלו בארץ אמנים שיצרו תמונה אידאליסטית של המציאות: הסכסוך הערבי-יהודי והמתיחות הבין-עדתית נעלמו מן התמונה שהם ציירו או טושטשו והוצנעו כדי לפנות מקום לביטויים של תקווה, אופטימיות ולעתים אף נאיביות. דוגמה לכך אפשר לראות בגלריה, למשל, בציורו הנודע של ראובן רובין פירות ראשונים, שתיאר את הארץ כגן עדן מזרחי - מרחב של הרמוניה ופריון המשמש תפאורה הולמת להיווצרותו של אדם יהודי מזן חדש.לצד אמנים אלה ואחריהם פעלו אמנים שהתבוננו במציאות בעיניים פקוחות וביקשו לבטא את המצב החברתי, הפוליטי והקיומי בארץ ואף לחולל בו שינוי. דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא בציורו של נפתלי בזם, לעזרת הימאים, המתייחס לשביתת ימאי ישראל שפרצה ב־1951, ולוויכוח שהתעורר בקיבוצים בשאלת התמיכה בה.
כיוון מרכזי אחר באמנות הישראלית ראה באמנות עולם בפני עצמו של קומפוזיציה, של קו ושל צבע והתמקד בשאלות אמנותיות הקשורות לגבולות שבין המציאות לאמנות, לחומרי היצירה או להלכי-הנפש העמוקים ביותר של האמן. ציורו של יוסף זריצקי, יחיעם, מדגים זאת היטב: דמויות האדם שתולות בו במערך צבעוני שנראה כחלקות צמחייה, בשילוב המבטא מתח בין הטבעי לאנושי ובין התיאורי למופשט.
קבוצה גדולה נוספת בחרה ב"גם וגם". אמנים אלה שילבו ביצירתם את האישי עם הקולקטיווי ואת הפוליטי והחברתי עם הפנים-אמנותי לכדי אמירה מורכבת ורבת רבדים כזו למשל היא עבודתו של לארי אברמסון, 1967 (ג'רוזלם פוסט), שצייר על גבי עיתונים מתקופת מלחמת ששת הימים צורות מופשטות ומוטיבים שונים כגון גולגולת וקווי־מתאר של צמחים. צורות אלו, שחלקן לקוחות מתולדות האמנות ועוסקות בהקשרים פנים-אמנותיים, נטענות במשמעות העולה מן האירועים המכוננים של המלחמה, שאחריהם השתנתה הארץ לבלי הכר.
#תצוגתקבע #תערוכה

גלריות #אמנות אירופה במוזיאון מציגות את מיטב אוסף הקבע הכולל יצירות משל הציירים רמברנדט, רובנס, פוסן, יורדנס ואמנים נוספים מאמני הולנד, איטליה, צרפת וגרמניה, בנושאים כגון: תיאורי סצנות תנכיות וסיפורים מן הברית החדשה ומן המיתולוגיה הקלאסית, ציורים היסטוריים ותיאורי חיי יום-יום. אוסף זה כולל גם פיסול זעיר ובינוני וכן חפצי נוי. האוסף מחזיק חפצים מן המאה ה-15 ועד ראשית המאה ה-20.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות עכשווית
הצגת עבודותיהם של אמני אוונגרד בירושלים – עיר עתיקה ועתירת היסטוריה, תרבויות ודתות – בהקשר של מוזיאון אנציקלופדי המציג מגוון אוספים רחב, היא חוויה ייחודית. כמעט מרגע פתיחת המוזיאון, התקיימה פעילות אינטנסיבית בתחום האמנות הבינלאומית בת זמננו. המחלקה לאמנות עכשווית נוסדה בשנת 1982, ואפיינה אותה הדיאלקטיקה המתמדת שבין הצגת תערוכות ובניית האוסף. אוסף המחלקה לאמנות עכשווית, הכולל עבודות מ-1970 ועד היום, ממשיך לגדול, במידה רבה הודות לוועדות לרכישת אמנות עכשווית שנוסדו במספר ערים בעולם, השמות דגש בבחירת עבודות של אמנים צעירים בראשית דרכם האמנותית ומתמקדות באמנות מיצב ותלת-ממד, וידאו ועבודות המבוססות על צילום. נוסדה תכנית דינמית של אמנים-אורחים והיא מעודדת כישרונות בתחומים אלה ומעשירה את תערוכות המחלקה ואוספיה.
אוסף האמנות העכשווית החל להתגבש בראשית שנות ה-70 וה-80, עם עבודות של אמנים כמו אגנס מרטין, אווה הסה, רוברט מנגולד, דן פלאווין, רוברט ריימן ואחרים. מאז ומתמיד היו אירועים מיוחדים הזדמנות לקבלת תרומות חשובות. בשנת ה-25 של המוזיאון התעשר האוסף בעבודות של ג'ון בלדסארי, אנסלם קיפר, ג'וליו פאוליני אד רושה ואחרים. חגיגת ה-30 למוזיאון, שנחגגה ב-1995, היתה פורייה באופן מיוחד: נתרמו יצירות של ויטו אקונצ'י, אנטוני גורמלי, רודני גרהם, הנס האקה, צ'רלס ריי, ביל ויולה, ג'ף וול ואחרים – יותר משלושים עבודות אמנות משמעותיות הצטרפו לאוסף המוזיאון. רכישות נוספות כללו את יצירותיהם של שטפן בלקנהול, פישלי ווייס, רוברט גובר, אנדראס גורסקי, מונה חאטום, דמיאן הירסט, ויליאם קנטרידג', אנט מסז'ה, מריקו מורי, ינקה שוניברי ומרק וולינג'ר. כמה מן האמנים-האורחים, כמו כריסטיאן בולטנסקי, ברצו דימיטריייביץ', מריו מרץ, ג'ואל שפירו, קיקי סמית ורוזמרי טרוקל - תרמו עבודות שנוצרו בירושלים; ואילו ג'וזף קוסות, רוי ליכטנשטיין וגרהרד ריכטר הם בין האמנים בני זמננו הרבים שתרמו עבודות משמעותיות למוזיאון ישראל.
#תצוגתקבע #תערוכה

#צילום
כבר בימיו הראשונים, סמוך לפתיחתו בשנת 1965, הקדיש מוזיאון ישראל זמן ומקום לתערוכות צילום, וברוח זו אף הוחלט, בשנות ה-70, לייסד מחלקה עצמאית לאמנות הצילום. באותם ימים היה חזון זה מנת חלקם של מעט מאוד מוזיאונים לאמנות בעולם, והצעד היה חלוצי לזמנו. הצלם הידוע ארנולד ניומן פתח באיסוף עבודות עבור המחלקה, והיא נחנכה רשמית בשנת 1979.
מאז שנוסדה בנתה המחלקה לצילום אוסף אנציקלופדי בינלאומי המכסה את כל תחומי הצילום משחר קיומו, משנותיו המעצבות ועד עבודות עכשוויות. המחלקה הייתה למשאב מרכזי ללימוד ומחקר בישראל. כיום יש באוסף מעל 75,000 פריטים וביניהם יצירות נדירות וחשובות - חלקן אבני דרך בתולדות הצילום - והוא מבטיח את מקומו של מוזיאון ישראל בין המוסדות הבינלאומיים המובילים בתחום. במהלך השנים התמקדה המחלקה במספר תחומי התמחות, כמו צילום מוקדם במזרח התיכון; צילום אירופי במעבר המאות, צילום סובייטי, צילום ישראלי, וכן צילום של תנועת הדאדא והסוראליזם המיוצג היטב באוסף.
#תצוגתקבע #תערוכה

רישומים והדפסים
אוסף המחלקה לרישומים והדפסים מכיל כ-50,000 רישומים, הדפסים וספרים מאוירים הנותנים ייצוג לתולדות האמנות מן המאה ה-15 עד היום, בדגש מיוחד באמנות ישראל; ביניהם מבחר של יצירות המתארות את ירושלים, יצירות בנושאים יהודיים וספרי אמן. באוסף רישומי הכנה השופכים אור על תהליך היצירה של האמנים ובצדם רישומים שנעשו כיצירות אמנות עצמאיות. כמו כן מיוצגים מגוון רחב מאוד של רבי-אמן ברישום כמו פרמיג'אנינו, דלקרואה, קנדינסקי, שאגאל ופיקאסו, ובצדם אמנים בני זמננו כמו ג'ספר ג'ונס, סוזן רוטנברג וקיקי סמית.
אוסף ההדפסים כולל עבודות של אמנים מאירופה ומאמריקה וביניהם דירר, רמברנדט, גויה, פיקאסו, ראושנברג, אולדנבורג ופרנק סטלה, וכן יצירות של אמנים ישראלים כמו שטיינהרדט, פינס, גרוס, קופפרמן ושמי. ההדפסים נעשו בטכניקות שונות החל מן המסורתיות ביותר וכלה בחדשניות. אוסף זה מאפשר לעקוב אחר ההיסטוריה של ההדפס מן המאה ה-15 ואילך. במחלקה יש מבחר לוחות לחיתוכי עץ, לוחות מתכת לתחריטים ותצריבים ואבנים להדפסי אבן.
מרכיב חשוב באוסף הוא תרומה גדולה וחשובה של כ-2400 עבודות דאדא וסוראליזם, אשר הפכה את מוזיאון ישראל למרכז בינלאומי למחקר שני הזרמים האמנותיים האלה שהשפעתם הייתה כה רבה. לצד עבודות על נייר וספרים מאוירים, יש באוסף זה ספריית כתבי עת, מנשרים (פמפלטים), מסמכים ומכתבים הקשורים לנושא הדאדא והסוראליזם, כמה מהם נדירים מאוד.
במחלקה גם אוסף של מפות עתיקות המתארות את ירושלים ואת ארץ הקודש. בני דתות המערב נשאו עיניהם לעיר שהייתה מרכז העולם, והיא תוארה במפות יותר מכל עיר אחרת. במחלקת המפות של ארץ הקודש וירושלים מיוצגות האסכולות שרטוט המפות החשובות ביותר מאז המאה ה-15 ואילך: מפות המתבססות על תיאורי הגאוגרף בן המאה ה-2 פטולמאוס; מפות של אדריכום, אורטליוס, הוגנברג, וישר ואחרים. האוסף כולל ספרי תנ"ך, ספרי קודש וקוסמוגרפיות, ובהם מפות רבות שהודפסו לראשונה עבור הספר שהן מופיעות בו.
חדר העיון של המחלקה מאפשר לחוקרים, לסטודנטים ולציבור הרחב לעיין ולחקור הדפסים, רישומים ומפות עתיקות מקרוב.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות מודרנית
אמנות המאה התשע-עשרה
המציאות המשתנה בצרפת של המאה ה-19, עם התקבעות הרעיונות של המהפכה, גדילת העיר ועליית הבורגנות בעקבות המהפכה התעשייתית, הביאה שינויים רבים ומגוונים גם באמנות הצרפתית. האמנים הסימבוליסטים, שמיזגו השפעות ממקורות שונים לכדי חזיונות אישיים, והרומנטיים שחיפשו השראה במחוזות רחוקים ואקזוטיים, פעלו לצד האמנים הראליסטים, ובראשם קורבה , שציירו את הכפר על יושביו וסביבתו הטבעית, ואמני אסכולת ברביזון – וביניהם ז'אן בטיסט קמי קורו – שהיו הראשונים לצאת אל הנוף כדי לצייר אותו. הזרמים החדשים האלה, פעלו מחוץ לממסד האמנותי ויצרו מתוך התבוננות אישית על העולם, והם בישרו את בואם של האימפרסיוניסטים.
תערוכתם הראשונה של האימפרסיוניסטים, בשנת 1874, הקנתה להם את שמם. אחד המבקרים, שביקש להביע זלזול, תיאר את אמנותם כ"התרשמות בלבד", "אימפרסיה", והציירים אימצו את התיאור כשם הזרם האמנותי. הציור שלהם אכן מתמקד במראה הנקלט בעין "תמימה" - עינו האישית של האמן – ולא במה שהצייר "יודע כל" יודע על הנושא המצויר.
האימפרסיוניסטים חקרו את הצבע, האור והשתקפותו. הם גיוונו את משיכות המכחול והניחו צבעים משלימים זה לצד זה. הם ציירו סדרות העוסקות באותו נושא המתארות אותו בשעות יום שונות או בעונות שונות. כדי לצייר את חבצלות המים שבגינת ביתו, יצא קלוד מונה מן הסטודיו החוצה אל הגינה, ושם הוא התבונן במה שנראה לעין ללא הבחנה בין עיקר ובין טפל, או בין המציאות ובין השתקפויותיה במים. האימפרסיוניסטים גם הרבו לתאר את העיר וחייה. פיסארו היה מתמקם בנקודת תצפית שממנה ראה את חיי העיר השוקקים ומצייר אותם כפי שנגלו לעיניו: מזווית תלולה, בתאורת שעה מסוימת ביום וכשהאדם הפרטי נעלם לתוך ההמון הממלא את רחובות העיר וגניה.
#תצוגתקבע #תערוכה

#עיצוב #אדריכלות
מאז היווסדה בשנת 1973, שמה לה המחלקה לעיצוב ואדריכלות למטרה להציג בפני הקהל בישראל את תחום העיצוב ולהפכו לחלק מהתרבות המקומית. במהלך השנים נבנה אוסף קטן אך איכותי של עבודות עיצוב ישראלי, הכולל רישומים, דגמים, פרוטוטיפים ועבודות של אדריכלים ומעצבים. אוסף המחלקה ובו חפצים מאירופה, מארצות הברית ומיפן, משקף היטב את המגמות והכוחות היצירתיים שעיצבו את פני התחום מאז ראשית המאה ה-20. מגוון רחב זה של עבודות גרפיקה, זכוכית, קרמיקה, טקסטיל, כלי שולחן ועיצוב תעשייתי כולל בתוכו כמה פניני יצירה ייחודיות כמו רישומים של אריך מנדלסון ואוסף נדיר של כרזות רוסט"א. האוסף כולל גם מבחר רחב של כיסאות המשקפים את תולדות העיצוב, מצ'ארלס אימס ועד פרנק גרי, ואוסף נכבד מעיצוביו של אטורה סוטסאס הכולל כלי זכוכית, קרמיקה וריהוט.
המחלקה מקיימת תערוכות מתחלפות ומבקשת, באמצעותן, להציג בפני קהילת אנשי המקצוע, הסטודנטים והציבור הרחב את המגמות והחידושים בתחומי עיצוב, אדריכלות ותקשורת חזותית במובנם הרחב יותר, הן בזירה המקומית הן בזירה הבינלאומית. מושם דגש בטבעם המשתנה של השפה ותהליך העיצוב, כולל הטכנולוגיות התעשייתיות העדכניות והחומרים החדשים. התפתחויות הטכנולוגיה הדיגיטלית, כולל האינטרנט, לא רק השפיעו על שיטות הייצור אלא גם שינו באופן משמעותי את חילופי הרעיונות והמידע. למרות שאנחנו חיים כיום בקהיליה וירטואלית עולמית, המחלקה מקפידה לשים דגש בנושאים מקומיים, ומבקשת לעודד את הדו-שיח והחדשנות בתוך הסביבה החברתית והפוליטית הדינמית והמשתנה תדיר של המזרח התיכון.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות יבשת אמריקה
הגלריות לאמנות יבשת אמריקה מציגות את אמנותן של התרבויות שפרחו לפני הופעתם של הכובשים מאירופה ועד לאמנות הקולוניאלית שלאחר הכיבוש. בתרבויות אלה, שבניהן כונו בטעות בפי כריסטופר קולומבוס בשם המכליל 'אינדיאנים', עמים רבים, שמוצאם שונה, דוברי שפות שונות ובעלי תרבויות נבדלות. תצוגת הקבע מבקשת לשפוך אור על יצירתם, לחשוף את המשותף לעמים אלה ולהציג את המבדיל אותם אלה מאלה.
המוצגים נוצרו החל בשנת 2500 לפני הספירה וכלה המאה ה-16 ולאחריה.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות אסיה
גלריות המחלקה לאמנות אסיה במוזיאון ישראל מציגות עבודות אמנות שנוצרו במשך קרוב לחמשת אלפי שנות יצירה אמנותית. כל אחת מהן מציעה הצצה לתרבויות העשירות של סין, יפן, הודו וההימלאיה. תרבויות שונות אלה עוצבו, כל אחת, בידי ההיסטוריה שלה, המבנה החברתי והסביבה הגאוגרפית שלה. עם זאת, הן גם קשורות זו לזו ואמנותן משקפת את מעבר הידע והרעיונות מבעד לגבולות המשותפים ועל פני דרכי המסחר העתיקות באזור.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות אפריקה ואוקיאניה
אפריקה
אפריקה, ערש האנושות והיבשת השנייה בגודלה בעולם, מורכבת מחמישים מדינות ותושביה דוברים אלף שפות. אמנותה המוצגת בגלריה משקפת את התרבויות המסורתיות של האזורים שמדרום לסהרה. היותר שמרבית פריטיה של אמנות זו עשויים חומרים מתכלים כגון עץ, אריג, וסיבי צמחים, רובם הם מן המאה ה-19 ואילך, מיעוטם קדומים יותר ורק אחדים מהם מן המאה ה-3 ועד המאה ה-6.
אמנות אפריקה נוצרה בשירות הדת האנימיסטיצת הממלאת תפקיד מרכזי בחיי היומיום של תושבי היבשת. לפי דת זו לכל גוף בטבע, חי, צומח או דומם, י שרוח חיים או נשמה. האמונה בכוחותיהם המאגיים של חפצים ובקיומן של רוחות שיש לרצותן ולפייסן בפולחן ובטקסים שלטת בכל היבטי החיים. הפסלים הם הביטוי החומרי של אמונה זאת וכלי מוחשי ליצירת קשר עם אלוהיות למיניהן, עם הרוחות ועם האבות הקדמונים.
אוקיאניה
האוקיינוס השקט המשתרע על פני שליש משטחו של כדור הארץ, מחופי מזרח אסיה ואוסטרליה ועד לחופי מערב אמריקה, היה מאות רבות של שנים ארץ לא-נודעת. עם זה, כבר לפני כ-60 אלף שנה החלו חבורות קטנות של נוודים מדרום-מזרח אסיה להתיישב באיים הרבים הפזורים בו ועד מהרה נוצרו ביניהם קשרי סחר חליפין. חפצי התרבויות המגוונות והעשירות שיצרו צאצאי הנוודים האלה, אשר לעתים קרובות אפשר למצוא בהם שרידי השפעות מסין ומהודו, מוצגים בתערוכה שלפניכם.
התצוגה משקפת את שפע האמנויות באוקיאניה. אלה שגשגו בכל מיני טכניקות - מעבודות עץ ואבן ועד לעבודות עלים ונוצות - ונוצרו בסגנונות רבים, שכן מקורן בחברות מבודדות שכל אחת מהן פיתחה סגנון משלה. יוצרי העבודות היו מומחים בתחומם, שהוכשרו מדור לדור וזכו להערכה ולהערצה בקהילתם. אמנותם, שהיתה חלק בלתי נפרד מטקסיהם הדתיים והחברתיים, עוסקת בנושאי פריון, חניכה ומעמד חברתי, ולעתים גם בציד ראשים ובקניבליזם למטרות פולחן.
#תצוגתקבע #תערוכה

מגילות קומראן בהיכל הספר
לתשומת לב המבקרים, אין לצלם בהיכל הספר.
מרבית היצירה הרוחנית שנכתבה אחרי התנ"ך מתייחסת לטקסט מכונן זה, אשר הטביע את חותמו גם על הנצרות ועל האסלאם.
התצוגה בהיכל הספר מזמינה את מבקריה למסע יחיד במינו, העוקב בגישה היסטורית-מחקרית, ובאמצעות פריטים נדירים ביותר, אחר גלגולו של ספר-הספרים: ממגילות קומראן - כתבי-היד של המקרא הקדומים ביותר עלי אדמות שנמצאו במדבר יהודה - השופכות אור על אופייה של החברה היהודית בארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית-רומית; דרך סיפורם של אנשי קומראן, כת יהודית בדלנית, שטיפחה ציפיות משיחיות וביקשה לתרגם את האידאלים המקראיים לחיי המעשה; ועד לסיפורו של כתר ארם-צובא – כתב-היד המדויק ביותר בעולם לפי נוסח המסורה, והקרוב ביותר לזה שאנו מחזיקים בידינו היום.
היכל הספר הוקם בראשיתו לשימור והצגה של שבע המגילות הראשונות שהתגלו ב-1947 בקומראן - גילוי אשר היה לנקודת מפנה בחקר תולדות עם ישראל בעת העתיקה. ייחודו של ההיכל בהיותו בניין אידאולוגי, בעל אופי מקדשי, המבטא מסרים רוחניים, והוא נחשב אבן דרך באדריכלות מודרנית. הבניין, שתוכנן בידי האדריכלים היהודים האמריקנים ארמנד פ' ברטוס ופרדריק ג' קיסלר, נחנך בשנת 1965. הקמתו בסמוך למוסדות הרשמיים של מדינת ישראל - הכנסת, משרדי הממשלה, האוניברסיטה העברית והספרייה הלאומית - מעידה על החשיבות המיוחסת לכתבים עתיקים אלה ולבניין שבו הם שוכנים.
הכיפה הלבנה שעל המבנה מעוצבת בצורת מכסי הכדים שבתוכם נמצאו כמה מן המגילות, ואילו הניגוד שבין צבע הכיפה לבין הקיר השחור שמולה מרמז למתח הניכר במגילות בין עולמם הרוחני של "בני האור" (כפי שכינו אנשי הכת את עצמם) לבין "בני החושך" (אויבי הכת בפיהם). פרוזדור הכניסה להיכל הוא דמוי-מערה, זכר למקום שכתבי היד העתיקים נתגלו בו.
#תצוגתקבע

דגם ירושלים בימי הבית השני
דגם ירושלים בימי הבית השני מציג את העיר בשיא תפארתה, בשנת 66 לספירה, ערב פרוץ המרד הגדול של היהודים ברומאים. שטחה של העיר הגיע אז לשיא - כ-1,800 דונם (יותר מכפליים שטח העיר העתיקה כיום) ומספר תושביה המשוער היה כ-70 אלף.
ירושלים השתרעה על פני שני רכסים: הר הבית ושלוחת עיר דוד שבדרומו, והגבעה המערבית, שהעיר העליונה שכנה עליה. גיא הטירופויאון הפריד בין שני הרכסים, ונחל קדרון וגיא בן הינום תחמו את העיר ממזרח, ממערב ומדרום, והקנו לה בכך הגנה טבעית.
הדגם, שגודלו כ-1000 מ"ר, נבנה על פי מחקרו ותכנונו של פרופ' אבי יונה, מגדולי חוקרי ירושלים בעת העתיקה. אבי יונה שיחזר את העיר על פי תיאוריה במקורות, בעיקר במשנה ובספריו של ההיסטוריון בן התקופה יוסף בן מתתיהו. כמו כן, הוא הסתמך על שרידים ארכאולוגיים של העיר, ועל מבנים שהתגלו בערים רומיות אחרות.
הדגם מציג את העיר המרשימה שבלבה הר הבית; המלכים בוני העיר, החשמונאים ובעיקר יורשיהם, המלך הורדוס וצאצאיו, הושפעו מאוד מן התרבות היוונית והרומית, והדבר השתקף היטב בסגנון המבנים והרחובות, במתחם המקודש שבראש ההר, בברֵכות המפוארות ובמתקני המים הציבוריים, במבני ההנצחה המונומנטליים ובמתקני הספורט והבידור.
כל אלה נגלים לעיני המתבונן בדגם, אולם במבט מעמיק יותר נחשפים גם המאפיינים המייחדים את ירושלים כעיר יהודית. ראשית, יש בה מתחם מקודש אחד בלבד - הר הבית – ובו מקדש אחד לאל יחיד. שנית, בעיר אין פסלים או תבליטים המתארים דמויות אדם וחיה - בהתאם למצווה בדיבר השני בעשרת הדיברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".
העיר המפוארת המשתקפת בדגם לא עמדה זמן רב. בשנת 66 פרץ המרד הגדול של היהודים ברומאים ובשנת 70, לאחר חמש שנות לחימה, חרבה העיר וחרב בית המקדש.
#תצוגתקבע

גלריות הקבע במוזיאון
התצוגה בגלריות השונות מאורגנת בסדר כרונולוגי. בסיור בה מתחילתה ועד סופה, מתקבלת תמונה פנורמית של האמנות הייחודית שהתפתחה מראשית האסלאם במאה השביעית, ועד להתפוררות האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אך בה בעת, התערוכה המוצת בארונות התצוגה גם יורדת לדקויות. המוצגים השונים ממחישים את קשת האפשרויות, ומגוון הסגנונות האופייניים לכל שושלת שלטונית. התצוגה מקיפה את התקופה האומיית, דרך העבאסית, הסאמאנית, הפאטימית, הסלג'וקית, הממלוכית, המונגולית, התימורית, הצפווית, המונגולית והעות'מאנית. כל תקופה והתרבות החומרית שלה וסיפור אחד לכולן.
קומת קרקע
אוסף השעונים
קומת כניסה
סיפורו של האסלאם
אמנות בתקופה המוקדמת
אמנות ימי הביניים
קומה עליונה
אמנות איראנית מאוחרת
אמנות עות'מאנית
אמנות מוגולית
#תצוגתקבע