WHEN, WHAT, WHERE
Events in Jerusalem

דלוזיות 08
AUTUMN CULT OPENING CONCERT
#מוסיקה

על הדברים היפים באמת:
יואב קוטנר פוגש את דניאלה ספקטור חי בבית אבי חי
במפגש ספקטור תנגן ותספר על מאחורי הקלעים של שירים כמו "הירושימה", "לישון בלעדיי", "כל הדברים היפים באמת" ועוד.
אורח: המוזיקאי המוערך גבע אלון, שאיתו ספקטור הקליטה את גרסת הכיסוי לשיר "זמר נוגה" ("התשמע קולי").
#מוסיקה | בית אבי חי

חברות חדשות 2023
נגה גרינברג , יעל בוברמן-אטאס , שרה בנינגה
אוצר: מידד אליהו
#תערוכה

המטפלת הפצועה
עדי בצלאל
אוצרת: טל פרנקל אלרואי
#תערוכה

Matter of Time | תערוכה בסדרת נדבך 24
עדן בצלאל חבס
אוצרת: אפרת שלם
#תערוכה

זוכה הפרס לציור ע"ש אסנת מוזס לאמן צעיר לשנת 2023
ים עמרני
אוצר: יונתן גולד
#תערוכה

ראשיד ג'ונסון: ציבור שבור
אוצרת: אורלי רבי
מעצבת: ליה טומשוף
האולם על שם רנה (פיש) ורוברט לוין
ראשיד ג'ונסון, מן הקולות הבולטים באמנות העכשווית, עוסק בשאלת הזהות האישית והקולקטיבית האפריקאית־אמריקאית במאה ה־21. שלוש מעבודותיו שיוצגו בתערוכה עושות שימוש בשפת גוף טעונה כדי לבטא את החוויה הפיזית והפסיכולוגית של האדם השחור בסביבה גזענית ומפלה.
בציור "נוזל קוסמי 'גריז'" ג'ונסון שופך סבון שחור מומס ומעורבב בשעווה, ומטביע סימנים בחומר בטרם התמצק. מקורו של הסבון, שנועד לטיפול בעור רגיש, במערב אפריקה, והשימוש בו בציור כמעין שכבה מגינה מסמל כוח מרפא. החומר המפעפע ונזילתו הספונטנית הם הד לתנועות הגוף של האמן בזמן היצירה, שכמו רוקד.
כוחו האקספרסיבי של ציור הפעולה המופשט בא לידי ביטוי גם בהבעות פניהן של הדמויות בפסיפס "ציבור שבור בלי כותרת". שורות־שורות של בני־אדם, בלי הבדל גזע, מין או לאום, מתהוות מתוך שברי הקרמיקה הצבעונית, המראָה והעץ. עיניהם הקרועות לרווחה ופיהם הפעור מביעים חרדה, הלם או תסכול, לנוכח המצב האנושי. אלה הם העדים לאכזריות המשטרה, לשפה הפוליטית האלימה ולמשבר הפליטים או אלה שקמים ומוחים נגדם.
דמויותיהם המתוארות בהפשטה מאזכרות מסכות אפריקאיות, כמו אלה שעוטים הגברים בעבודת הווידאו "המטיילים": שני רקדנים שחורים מתקדמים על צלע הר זה לעבר זה. כשהם נפגשים, מסכות החרדה שעל פניהם מוסרות ותנועותיהם המתפתלות ומלאות העוצמה הופכות למחוות של הדדיות ואינטימיות. המתח הפנימי האצור בתנועתם ממחיש את תחושת הרעד שמלווה את הליכתו של האדם השחור, המודע למבט הלבן הנוקב שצופה בו.
שכבות הצבע על המצע, ההבעות והמסכות על הפנים והעור המכסה את הגוף – מתארים כולם את המַעטֶה ואת מה שפועם תחתיו, את העומק שמתחת לפני השטח ואת הפחד שהופנם.
#תערוכה

שכבה מופרעת
אמנות עכשווית מאת זוהר גוטסמן באגף לארכאולוגיה
אוצרות: סאלי הפטל נוה וטלי שרביט
מעצבת: מיכל אלדור. עוזרים למעצבת: קמע דיבון ונתנאל דהן
האגף לארכאולוגיה
מסע אחר באולמותיו של האגף לארכיאולוגיה, שמארח בפעם הראשונה #תערוכה של אמנות עכשווית: 7 עבודות #פיסול קשורות־מקום מאת האמן הישראלי זוהר גוטסמן, שמתכתבות עם המוצגים הארכיאולוגיים סביבן ומעוררות מחשבה על היחסים בין הקדום לעכשווי.
גוטסמן עובד במנעד רחב של טכניקות וחומרים, ומתרכז באלה שמקורם בעולם העתיק. עבודותיו נעשו בתגובה על המוצגים שהוא מצא בהם עניין מיוחד, ועורכות דיאלוג עם הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים. מעבר לדמיונם החומרי והסגנוני למוצגים הארכאולוגיים, מציעים הפסלים גם אמירה אישית – בביקורת נוקבת או בהומור מושחז – על התקופה שבה אנו חיים כעת. הם עוסקים בטבע האדם, על צרכיו ויצריו הקמאיים ועל החולשות הטבועות בו, וגם במושגים תוך־אמנותיים כגון העתקה, שחזור וניכוס תרבותי.

בחזרה לחלב: ביקור וירטואלי בבית הכנסת העתיק
אוצרת: רויטל חובב
מעצב: אריאל ערמוני
מרכז המידע לאמנות ותרבות יהודית ע"ש אן ואיזידור פאלק
התערוכה מזמינה את המבקרים לצאת למסע בזמן ולבקר בבית הכנסת העתיק של חלבּ, שנבנה בין המאות החמישית-שביעית לספירה והיה העתיק ביותר שהתפילה בו נמשכה ברצף עד שלהי המאה העשרים.
בית הכנסת משוחזר כאן בטכנולוגיה חדשה של מציאות מדומה ע"י פרויקט "מקום", כפי שנראה בשיא תפארתו בנובמבר 1947, ימים ספורים לפני ההכרזה באו"ם על הקמת המדינה ופרוץ הפרעות שהביאו להריסתו.
הביקור בבית הכנסת מתאפשר בזכות בת קהילת חלב האמיצה שרה שמאע, שיזמה את צילום בית הכנסת והבריחה את התצלומים לארץ תוך נטילת סיכון עצום. תצלומיה היוו את הבסיס לשחזור בית הכנסת במציאות מדומה, המאפשר למבקר בתערוכה להצטרף אליה ו"להיכנס" לבית הכנסת, לשוטט באגפיו השונים ולחזות בהיכלותיו המפוארים, בדיוק כפי שחוותה זאת שרה עצמה בביקורה האחרון במקום.
בית הכנסת מחלב שופץ בשנות ה-90 וחזר לשמש את הקהילה לפרקים, אך ב-2016 נחרב שוב במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. בתערוכה מוצגים גם סיפור קהילת חלב, שבית כנסת העתיק היה מקור גאוותה, ותשמישי קדושה האופייניים לקהילה הסורית.
יוצרי ״מקום״ - מציאות מדומה: אבי דבאח, הרמקה היזן, יהודית מנסן רמון ומייק רובינס
התערוכה בנדיבות:
מתנה ייעודית של קרן מואיז י' ספרא, ניו־יורק, לתיעוד תרומתה ותולדותיה של קהילת חלבּ וקרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, ניו־יורק
מומלץ להירשם מראש לסיור הווירטואלי | הכרטיס כולל כניסה למוזיאון
שימו לב: יש להגיע בשעה הנקובה. המאחר לא יתקבל | משך הסיור הווירטואלי 6 דקות
בתערוכה קיימת עמדה נגישה לאנשים עם מוגבלויות
#תערוכה

השושנה והזמיר
אהבה ארצית ורוחנית באמנות פרסית מאוחרת
אוצרת: ליזה לוריא
מעצב: יונתן קנטי גרינשלג
אולם ספרטוס
המתח בין הגברי לנשי, לצד הדו-שיח בין המקומי לזר, הוא ציר מרכזי בתערוכה "השושנה והזמיר". התערוכה, שהיא ראשונה מסוגה בארץ, בוחנת את האמנות שנוצרה בימי השושלת הקאג׳ארית (1785-1925) דרך נושא האהבה הגשמית והרוחנית. מוצגים בה לקהל לראשונה פריטים מאוסף המוזיאון ומאוספים מובילים בעולם.
השושנה והזמיר, מהדימויים האהובים בתקופה זו, מסמלים את הכמיהה האינסופית של המאמין אל האל ואת התשוקה של האוהב אל אהובתו הבלתי מושגת. יחס זה בין הדימוי הגברי לנשי מהדהד בפריטים שונים המוצגים בתערוכה ומוביל את הדיון על אודות הקשר הייחודי והמורכב בין איראן למעצמות מערב אירופה, אז והיום.
לצד פריטים היסטוריים, מוצגות בתערוכה עבודות מראשית הצילום באיראן - שצמח במקביל להתפתחותו במערב אירופה לכדי תרבות חצר משגשגת, והשפעתו ניכרת עד היום בצילום ובקולנוע האיראני העכשווי. סיפורו הייחודי הניח את הקרקע לנשים יוצרות בתחומים אלו, באיראן ומחוצה לה, והוא מוצג בתערוכה דרך עבודתן של האמניות שירין נשאט, אלהם רוקני ושרי הובפספיאן.
#תערוכה