WHEN, WHAT, WHERE
Events in Jerusalem

כולנו זקוקים לחסד: שירי אהבה ונחמה במוזיקה הישראלית
עם: יואב קוטנר, טל גורדון, דודי לוי
מתוך: סיפורים במונו
#מוסיקה #מקוון

פמיניזם בספרות יידיש
סדרת 'עולם צלילי היידיש'
עורך ומרצה: ד"ר מרדכי יושקובסקי – חוקר ספרות, תרבות ופולקלור יידיש
נעקוב אחר השינויים במעמד האישה בחברה היהודית בראי ספרות היידיש והפולקלור. נראה כיצד השפיע המעבר מהעיירה אל עיר הגדולה על אמנציפציה של נשים יהודיות.
נכיר את חייהן של חלוצות הפמיניזם היהודי בתיאטרון, בספרות, בחינוך ובקולנוע ביידיש ואת יצירותיהן.
אולם רבקה קראון

חדר הקרנה
15:00- "מואנה", 107 דק'
16:30 מרתון סרטי אנימציה קצרים של יוצרים מקומיים
---
חדר יצירה: סדנת אוריגמי לכל המשפחה
הסדנה מיועדת לילדים האוהבים לקפל אוריגאמי ורוצים להכיר את המלאכה העתיקה. בסדנה תלמדו להכין דגמים מדהימים ותקבלו כלים להתמודד עם טכניקות קיפול ברמות שונות.

צ'או רומא
איטליה/צרפת, 2022
סרטו של ג'יאני די גרגוריו
בהשתתפות: : ג'אני די גרגוריו וסטפניה סנדרלי
97 דקות | איטלקית עם כתוביות תרגום בעברית ובאנגלית
שם הסרט באנגלית (ובשפת המקור): Ciao Roma (ASTOLFO)
אסטולפו, פרופסור בגמלאות שמפונה מביתו שברומא, מחליט לעבור לגור באחוזה משפחתית בכפר מרוחק באברוצו, מקום שבו לא ביקר עידנים. שם, הוא מתיידד עם נווד, עם שף לשעבר ועם שיפוצניק צעיר. ארבעתם חיים בהרמוניה באחוזתו, עד שמגיעה סטפניה – אישה נדיבה ומקסימה בת גילו. אסטולפו מתאהב בה, אך בתחילה נאבק שלא לחשוף את רגשותיו שבעיניו שייכים לעבר. לבסוף, משכנעים אותו חבריו לעשות את הצעד שיוכיח לו שלעולם אין זה מאוחר להתאהב מחדש.
#קולנוע
אולם עוזי וכסלר

המוכר והזר בסיפורים ארץ ישראליים עתיקים
עם: פרופ' גלית חזן-רוקם
מתוך: סדר בוקר
#מקוון

יוצרות מהבית
ארבע אמניות-אורחות בבית טיכו ובגן
אוצרת: תמנע זליגמן
מעצבת: רונה צ'רניקה
הכול מתחיל ממקור אחד, מאותה נקודת מוצא. ב"יוצרות מהבית" מקור ההשראה הוא בית טיכו. התערוכה, שמורכבת מעבודותיהן של ארבע אמניות ישראליות, מציגה באמצעות ציור, רישום, פיסול, צילום, סאונד, וידאו ואנימציה דרכים שונות שבהן אפשר להשתמש בבית ובסיפור שלו כדי ליצור עבודות קשורות־מקום. יצירותיהן של עינת אמיר, אורלי מיברג, אלינור סאם ויפעת זיו יוצאות מן הבית ומן הגן, הולכות ומתפתחות, ובתוך כך עוסקות בגדילה, בהתרחבות אורגנית ואי־אורגנית, בזמן עבר ובהווה. כל אחת מהן בוחרת היבט אחר של הבית כנקודת מוצא: קירות הבית, הגן, יצירותיה של אנה טיכו וסיפור על רופא העיניים ד"ר טיכו ואחד ממטופליו.
יחד הן מעמידות תערוכה שקוראת לעצירת המרוץ, למציאת רגע של שקט, להתבוננות ולהקשבה. כיצד המראות, הקולות ואפילו הרטט של הבית משפיעים על חוויותינו בתוכו? מה הסיפור שהוא מספר? האם הוא אישי, כמו סיפור האהבה של סבה וסבתה של אלינור סאם? האם הוא תשובה לאמנותה של אנה טיכו, כפי שעולה מתהליך העבודה של אורלי מיברג? האם הקול שמתעל את התנודות והתדרים של חלקי הבית הדוממים בעבודתה של יפעת זיו הוא שמשפיע עלינו? ואולי זה הזמן להירגע, לשאת עיניים אל השמיים ולהסתכל מבעד לענפי העצים, רק כדי לגלות שאנחנו רואים סימולקרה – דימוי שהופך למציאות – שיצרה עינת אמיר באמצעות ההשתקפויות שהיא פיזרה בגן?
התערוכה בנדיבות קרן בית טיכו, עיריית ירושלים, המחלקה לתרבות ואמנות, הקרן לירושלים, קרן אאוטסט לאמנות עכשווית, ומתנת ג'יל וג'יי ברנסטיין, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
#תערוכה

#תערוכה: תולדות הדפוס בחדר הקטן
אריאל ורדי והדסה גולדויכט
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה

ראשיד ג'ונסון: ציבור שבור
אוצרת: אורלי רבי
מעצבת: ליה טומשוף
האולם על שם רנה (פיש) ורוברט לוין
ראשיד ג'ונסון, מן הקולות הבולטים באמנות העכשווית, עוסק בשאלת הזהות האישית והקולקטיבית האפריקאית־אמריקאית במאה ה־21. שלוש מעבודותיו שיוצגו בתערוכה עושות שימוש בשפת גוף טעונה כדי לבטא את החוויה הפיזית והפסיכולוגית של האדם השחור בסביבה גזענית ומפלה.
בציור "נוזל קוסמי 'גריז'" ג'ונסון שופך סבון שחור מומס ומעורבב בשעווה, ומטביע סימנים בחומר בטרם התמצק. מקורו של הסבון, שנועד לטיפול בעור רגיש, במערב אפריקה, והשימוש בו בציור כמעין שכבה מגינה מסמל כוח מרפא. החומר המפעפע ונזילתו הספונטנית הם הד לתנועות הגוף של האמן בזמן היצירה, שכמו רוקד.
כוחו האקספרסיבי של ציור הפעולה המופשט בא לידי ביטוי גם בהבעות פניהן של הדמויות בפסיפס "ציבור שבור בלי כותרת". שורות־שורות של בני־אדם, בלי הבדל גזע, מין או לאום, מתהוות מתוך שברי הקרמיקה הצבעונית, המראָה והעץ. עיניהם הקרועות לרווחה ופיהם הפעור מביעים חרדה, הלם או תסכול, לנוכח המצב האנושי. אלה הם העדים לאכזריות המשטרה, לשפה הפוליטית האלימה ולמשבר הפליטים או אלה שקמים ומוחים נגדם.
דמויותיהם המתוארות בהפשטה מאזכרות מסכות אפריקאיות, כמו אלה שעוטים הגברים בעבודת הווידאו "המטיילים": שני רקדנים שחורים מתקדמים על צלע הר זה לעבר זה. כשהם נפגשים, מסכות החרדה שעל פניהם מוסרות ותנועותיהם המתפתלות ומלאות העוצמה הופכות למחוות של הדדיות ואינטימיות. המתח הפנימי האצור בתנועתם ממחיש את תחושת הרעד שמלווה את הליכתו של האדם השחור, המודע למבט הלבן הנוקב שצופה בו.
שכבות הצבע על המצע, ההבעות והמסכות על הפנים והעור המכסה את הגוף – מתארים כולם את המַעטֶה ואת מה שפועם תחתיו, את העומק שמתחת לפני השטח ואת הפחד שהופנם.
#תערוכה

בית חכם בגוף טיפש
אמנים.ות: גיא גולדשטיין
אוצרות: ורדית גרוס
בפרויקט שנעשה במיוחד עבור בית הנסן, בית המצורעים ההיסטורי, גיא גולדשטיין ממשיך לעסוק ביחסים בין הפרטי לציבורי ובהשפעתם של אירועים היסטוריים על ההווה ועל העתיד לבוא. התערוכה מציעה התבוננות על מתווה חיים עירוני־דיסטופי, בזמן ובמקום לא מוגדרים. שם, ההיסטורי והעכשווי יכולים להתחלף דרך סוגיות חברתיות, פוליטיות וטכנולוגיות, המתכתבות עם אורחות החיים בבית המצורעים ועם הניתוק החברתי שנגזר על הנכנס בשער.
#תערוכה

משקוף ומדיום ההדפס
אמנים.ות: דוד (דדי) בן שאול, צבי טולקובסקי, אברהם אופק, יורם רוזוב, איבן שוובל, יצחק גאון, שאול שץ, מילכה צ'יזיק, פיני משה, ציביה וינמן, מיכאל גיטלין, ויהושע נוישטיין
אוצרות: מירב המבורגר ואריק קילמניק
"משקוף" הוא שמה של קבוצה רב־תחומית של אמנים חזותיים, משוררים ומוזיקאים, שפעלה בין 1968 ל־1970 בירושלים. היו חברים בה דוד (דדי) בן־שאול, צבי טולקובסקי, אברהם אופק, יורם רוזוב, איבן שוובל, יצחק גאון, שאול שץ, מילכה צ'יזיק, פיני משה, ציביה וינמן, מיכאל גיטלין ויהושע נוישטיין. משוררים ומוזיקאים דוגמת גרשון בן־דוד, דניס סילק, הרולד שימל, יוסי אפק, יהודה עמיחי ויוסי מר־חיים נטלו חלק משמעותי בתערוכות, במיצגים ובאירועי ה"הפנינג" הראשונים של הקבוצה. משקוף הייתה קבוצה רדיקלית לעומת קודמותיה בסצנת האמנות הירושלמית, וגישתה האמנותית הייחודית הטביעה את חותמה על ירושלים ועל ישראל עד היום.
בשנות ה־60 וה־70, טכניקת ההדפס פרחה ברחבי העולם ובישראל. אמני משקוף עבדו לעתים קרובות בהדפס בסדנה של דוד בן־שאול, ולמעשה, רבים מהם הכירו בה זה את זה. בסדנה הייתה לאמנים ההזדמנות להרחיב את גבולות היחסים החברתיים שלהם וליצור קשרים חדשים בעולם האמנות, בסביבה שיתופית שנמצאת מחוץ למשולש של מרכז העיר. לאורך השנים, הייתה לסדנת ההדפס בירושלים הזכות להזמין רבים מאמני משקוף ליצור ולהדפיס בה. מתוך תחושת קרבה לאמנים אלה שעבדו לא פעם בטכניקות הדפס, סדנת ההדפס ירושלים מתכבדת להציג את קבוצת משקוף, בתערוכה המאגדת יצירות מתקופת הפעילות של הקבוצה, לצד עבודות שנוצרו על ידי אמני הקבוצה בשנים שלאחר מכן.
משוררים ומוזיקאים: גרשון בן-דוד, דניס סילק, הרולד שימל, יוסי אפק, יהודה עמיחי, ויוסי מר חיים
#תערוכה