WHEN, WHAT, WHERE
Events in Jerusalem

יריד שישי במגדל - עם יוצרים ויוצרות מהדרום ומהצפון
ביום שישי 1.12 בין השעות 9:30 ל-15:00 נקיים במגדל יריד אמנים שמורכב מיוצרות ויוצרים מירושלים ומיישובי קו העימות.
בואו לשוטט בין עשרות דוכני אמנות ויצירה, לשתות בירה שפירא מקומית (כולל הרצאה וטעימות טעימות), ליהנות יחד עם הילדים מהפעלות והקרנת הסרט "אנקאנטו", ולקבל שבת יחד עם אביב בכר בהופעה אקוסטית מיוחדת.
זה הרגע לבוא ולתמוך באמנים הנפלאים האלה, ועל הדרך לקנות מתנות חנוכה כחול-לבן. הכניסה חופשית!

שכבה מופרעת
אמנות עכשווית מאת זוהר גוטסמן באגף לארכאולוגיה
אוצרות: סאלי הפטל נוה וטלי שרביט
מעצבת: מיכל אלדור. עוזרים למעצבת: קמע דיבון ונתנאל דהן
האגף לארכאולוגיה
מסע אחר באולמותיו של האגף לארכיאולוגיה, שמארח בפעם הראשונה #תערוכה של אמנות עכשווית: 7 עבודות #פיסול קשורות־מקום מאת האמן הישראלי זוהר גוטסמן, שמתכתבות עם המוצגים הארכיאולוגיים סביבן ומעוררות מחשבה על היחסים בין הקדום לעכשווי.
גוטסמן עובד במנעד רחב של טכניקות וחומרים, ומתרכז באלה שמקורם בעולם העתיק. עבודותיו נעשו בתגובה על המוצגים שהוא מצא בהם עניין מיוחד, ועורכות דיאלוג עם הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים. מעבר לדמיונם החומרי והסגנוני למוצגים הארכאולוגיים, מציעים הפסלים גם אמירה אישית – בביקורת נוקבת או בהומור מושחז – על התקופה שבה אנו חיים כעת. הם עוסקים בטבע האדם, על צרכיו ויצריו הקמאיים ועל החולשות הטבועות בו, וגם במושגים תוך־אמנותיים כגון העתקה, שחזור וניכוס תרבותי.

מה בסך הכול ביקשתי
אמנים.ות: ורד ניסים
אוצרות: נאוה ט' ברזני
להיות דור ראשון להשכלה גבוהה זו פריצת דרך המנתקת את מעגל ההעברה הבין־דורי של אי־שוויון ברכישת דעת. האמנית ורד ניסים מציפה את הדיון על המשפחה המהווה סוכן מרכזי בהקניה של הון תרבותי. בדפי יומן שכתבה אימה ובסרטים המוצגים בתערוכה, ניסים מציגה אמנות אינטימית־ציבורית, ובכך מייצגת את ההקרבה ההורית, המצויה בסבך התנאים המגבילים של מנגנונים מעמדיים.
#תערוכה

משתאות וסעודות טקסיות היו מאז ומתמיד הרבה יותר ממפגשים שתכליתם צריכת מזון. כבר למעלה מ־5,000 שנה הם משמשים אמצעי חשוב לביסוס כוחו של השלטון הדתי והפוליטי, ליצירת תחושת שייכות וסולידריות ובה־בעת להדגשת מעמדה של השכבה השלטת. התערוכה מציגה לראווה את תרבות המשתה של המזרח הקרוב העתיק מן האלף ה־4 ועד המאה ה־4 לפני הספירה, וחושפת כיצד המנגנונים שעומדים ביסוד המשתה - ממשלוח ההזמנות והכנת המזון ועד לסעודה עצמה - הפכו לכלים רבי־עוצמה בידי יוזמיו ומארגניו, מימי קדם ועד ימינו.
בתערוכה מוצגות דוגמאות ארכאולוגיות נדירות, בהן כלי הגשה מפוארים, דימויי משתה עתיקים, כתובות מלכותיות ואף מתכונים קדומים, לצד יצירות אמנות ופריטים בני־זמננו. כל אלה ממחישים את תפקידיו האוניברסליים, החברתיים והפוליטיים של המשתה ברחבי המזרח הקדום - ממסופוטמיה במזרח ועד הים האגאי במערב, מאנטוליה בצפון ועד מצרים בדרום. התערוכה מפנה זרקור גם למשתאות ולדיפלומטיה הקולינרית של תקופתנו, ומראה כי אין חדש תחת השמש.
#תערוכה
אולם בלה והרי וקסנר

#אמנות ישראלית
הגלריה לאמנות ישראלית מציגה את עבודותיהם של בכירי האמנים שפעלו ואלה שעדיין פועלים בארץ מראשית המאה העשרים ועד ימינו, בני דורות שונים ובעלי סגנונות אמנותיים מגוונים.
לאורך השנים נעה האמנות הישראלית כמטוטלת בין העיסוק במציאות לבין עיסוק בסוגיות פנים-אמנותיות של חומרי היצירה וגבולותיה. כך או כך, היא מתקיימת במרחב סבוך ומסוכסך שבו מלחמות ואלימות הן כמעט עניין שבשגרה, והיום-יומי והאישי מתערבבים עם ההיסטוריה והמיתוס.
תגובת האמנות למציאות טעונה זאת מורכבת. בעשורים הראשונים של המאה ה-20 פעלו בארץ אמנים שיצרו תמונה אידאליסטית של המציאות: הסכסוך הערבי-יהודי והמתיחות הבין-עדתית נעלמו מן התמונה שהם ציירו או טושטשו והוצנעו כדי לפנות מקום לביטויים של תקווה, אופטימיות ולעתים אף נאיביות. דוגמה לכך אפשר לראות בגלריה, למשל, בציורו הנודע של ראובן רובין פירות ראשונים, שתיאר את הארץ כגן עדן מזרחי - מרחב של הרמוניה ופריון המשמש תפאורה הולמת להיווצרותו של אדם יהודי מזן חדש.לצד אמנים אלה ואחריהם פעלו אמנים שהתבוננו במציאות בעיניים פקוחות וביקשו לבטא את המצב החברתי, הפוליטי והקיומי בארץ ואף לחולל בו שינוי. דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא בציורו של נפתלי בזם, לעזרת הימאים, המתייחס לשביתת ימאי ישראל שפרצה ב־1951, ולוויכוח שהתעורר בקיבוצים בשאלת התמיכה בה.
כיוון מרכזי אחר באמנות הישראלית ראה באמנות עולם בפני עצמו של קומפוזיציה, של קו ושל צבע והתמקד בשאלות אמנותיות הקשורות לגבולות שבין המציאות לאמנות, לחומרי היצירה או להלכי-הנפש העמוקים ביותר של האמן. ציורו של יוסף זריצקי, יחיעם, מדגים זאת היטב: דמויות האדם שתולות בו במערך צבעוני שנראה כחלקות צמחייה, בשילוב המבטא מתח בין הטבעי לאנושי ובין התיאורי למופשט.
קבוצה גדולה נוספת בחרה ב"גם וגם". אמנים אלה שילבו ביצירתם את האישי עם הקולקטיווי ואת הפוליטי והחברתי עם הפנים-אמנותי לכדי אמירה מורכבת ורבת רבדים כזו למשל היא עבודתו של לארי אברמסון, 1967 (ג'רוזלם פוסט), שצייר על גבי עיתונים מתקופת מלחמת ששת הימים צורות מופשטות ומוטיבים שונים כגון גולגולת וקווי־מתאר של צמחים. צורות אלו, שחלקן לקוחות מתולדות האמנות ועוסקות בהקשרים פנים-אמנותיים, נטענות במשמעות העולה מן האירועים המכוננים של המלחמה, שאחריהם השתנתה הארץ לבלי הכר.
#תצוגתקבע #תערוכה

גלריות #אמנות אירופה במוזיאון מציגות את מיטב אוסף הקבע הכולל יצירות משל הציירים רמברנדט, רובנס, פוסן, יורדנס ואמנים נוספים מאמני הולנד, איטליה, צרפת וגרמניה, בנושאים כגון: תיאורי סצנות תנכיות וסיפורים מן הברית החדשה ומן המיתולוגיה הקלאסית, ציורים היסטוריים ותיאורי חיי יום-יום. אוסף זה כולל גם פיסול זעיר ובינוני וכן חפצי נוי. האוסף מחזיק חפצים מן המאה ה-15 ועד ראשית המאה ה-20.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות עכשווית
הצגת עבודותיהם של אמני אוונגרד בירושלים – עיר עתיקה ועתירת היסטוריה, תרבויות ודתות – בהקשר של מוזיאון אנציקלופדי המציג מגוון אוספים רחב, היא חוויה ייחודית. כמעט מרגע פתיחת המוזיאון, התקיימה פעילות אינטנסיבית בתחום האמנות הבינלאומית בת זמננו. המחלקה לאמנות עכשווית נוסדה בשנת 1982, ואפיינה אותה הדיאלקטיקה המתמדת שבין הצגת תערוכות ובניית האוסף. אוסף המחלקה לאמנות עכשווית, הכולל עבודות מ-1970 ועד היום, ממשיך לגדול, במידה רבה הודות לוועדות לרכישת אמנות עכשווית שנוסדו במספר ערים בעולם, השמות דגש בבחירת עבודות של אמנים צעירים בראשית דרכם האמנותית ומתמקדות באמנות מיצב ותלת-ממד, וידאו ועבודות המבוססות על צילום. נוסדה תכנית דינמית של אמנים-אורחים והיא מעודדת כישרונות בתחומים אלה ומעשירה את תערוכות המחלקה ואוספיה.
אוסף האמנות העכשווית החל להתגבש בראשית שנות ה-70 וה-80, עם עבודות של אמנים כמו אגנס מרטין, אווה הסה, רוברט מנגולד, דן פלאווין, רוברט ריימן ואחרים. מאז ומתמיד היו אירועים מיוחדים הזדמנות לקבלת תרומות חשובות. בשנת ה-25 של המוזיאון התעשר האוסף בעבודות של ג'ון בלדסארי, אנסלם קיפר, ג'וליו פאוליני אד רושה ואחרים. חגיגת ה-30 למוזיאון, שנחגגה ב-1995, היתה פורייה באופן מיוחד: נתרמו יצירות של ויטו אקונצ'י, אנטוני גורמלי, רודני גרהם, הנס האקה, צ'רלס ריי, ביל ויולה, ג'ף וול ואחרים – יותר משלושים עבודות אמנות משמעותיות הצטרפו לאוסף המוזיאון. רכישות נוספות כללו את יצירותיהם של שטפן בלקנהול, פישלי ווייס, רוברט גובר, אנדראס גורסקי, מונה חאטום, דמיאן הירסט, ויליאם קנטרידג', אנט מסז'ה, מריקו מורי, ינקה שוניברי ומרק וולינג'ר. כמה מן האמנים-האורחים, כמו כריסטיאן בולטנסקי, ברצו דימיטריייביץ', מריו מרץ, ג'ואל שפירו, קיקי סמית ורוזמרי טרוקל - תרמו עבודות שנוצרו בירושלים; ואילו ג'וזף קוסות, רוי ליכטנשטיין וגרהרד ריכטר הם בין האמנים בני זמננו הרבים שתרמו עבודות משמעותיות למוזיאון ישראל.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות מודרנית
אמנות המאה התשע-עשרה
המציאות המשתנה בצרפת של המאה ה-19, עם התקבעות הרעיונות של המהפכה, גדילת העיר ועליית הבורגנות בעקבות המהפכה התעשייתית, הביאה שינויים רבים ומגוונים גם באמנות הצרפתית. האמנים הסימבוליסטים, שמיזגו השפעות ממקורות שונים לכדי חזיונות אישיים, והרומנטיים שחיפשו השראה במחוזות רחוקים ואקזוטיים, פעלו לצד האמנים הראליסטים, ובראשם קורבה , שציירו את הכפר על יושביו וסביבתו הטבעית, ואמני אסכולת ברביזון – וביניהם ז'אן בטיסט קמי קורו – שהיו הראשונים לצאת אל הנוף כדי לצייר אותו. הזרמים החדשים האלה, פעלו מחוץ לממסד האמנותי ויצרו מתוך התבוננות אישית על העולם, והם בישרו את בואם של האימפרסיוניסטים.
תערוכתם הראשונה של האימפרסיוניסטים, בשנת 1874, הקנתה להם את שמם. אחד המבקרים, שביקש להביע זלזול, תיאר את אמנותם כ"התרשמות בלבד", "אימפרסיה", והציירים אימצו את התיאור כשם הזרם האמנותי. הציור שלהם אכן מתמקד במראה הנקלט בעין "תמימה" - עינו האישית של האמן – ולא במה שהצייר "יודע כל" יודע על הנושא המצויר.
האימפרסיוניסטים חקרו את הצבע, האור והשתקפותו. הם גיוונו את משיכות המכחול והניחו צבעים משלימים זה לצד זה. הם ציירו סדרות העוסקות באותו נושא המתארות אותו בשעות יום שונות או בעונות שונות. כדי לצייר את חבצלות המים שבגינת ביתו, יצא קלוד מונה מן הסטודיו החוצה אל הגינה, ושם הוא התבונן במה שנראה לעין ללא הבחנה בין עיקר ובין טפל, או בין המציאות ובין השתקפויותיה במים. האימפרסיוניסטים גם הרבו לתאר את העיר וחייה. פיסארו היה מתמקם בנקודת תצפית שממנה ראה את חיי העיר השוקקים ומצייר אותם כפי שנגלו לעיניו: מזווית תלולה, בתאורת שעה מסוימת ביום וכשהאדם הפרטי נעלם לתוך ההמון הממלא את רחובות העיר וגניה.
#תצוגתקבע #תערוכה

רישומים והדפסים
אוסף המחלקה לרישומים והדפסים מכיל כ-50,000 רישומים, הדפסים וספרים מאוירים הנותנים ייצוג לתולדות האמנות מן המאה ה-15 עד היום, בדגש מיוחד באמנות ישראל; ביניהם מבחר של יצירות המתארות את ירושלים, יצירות בנושאים יהודיים וספרי אמן. באוסף רישומי הכנה השופכים אור על תהליך היצירה של האמנים ובצדם רישומים שנעשו כיצירות אמנות עצמאיות. כמו כן מיוצגים מגוון רחב מאוד של רבי-אמן ברישום כמו פרמיג'אנינו, דלקרואה, קנדינסקי, שאגאל ופיקאסו, ובצדם אמנים בני זמננו כמו ג'ספר ג'ונס, סוזן רוטנברג וקיקי סמית.
אוסף ההדפסים כולל עבודות של אמנים מאירופה ומאמריקה וביניהם דירר, רמברנדט, גויה, פיקאסו, ראושנברג, אולדנבורג ופרנק סטלה, וכן יצירות של אמנים ישראלים כמו שטיינהרדט, פינס, גרוס, קופפרמן ושמי. ההדפסים נעשו בטכניקות שונות החל מן המסורתיות ביותר וכלה בחדשניות. אוסף זה מאפשר לעקוב אחר ההיסטוריה של ההדפס מן המאה ה-15 ואילך. במחלקה יש מבחר לוחות לחיתוכי עץ, לוחות מתכת לתחריטים ותצריבים ואבנים להדפסי אבן.
מרכיב חשוב באוסף הוא תרומה גדולה וחשובה של כ-2400 עבודות דאדא וסוראליזם, אשר הפכה את מוזיאון ישראל למרכז בינלאומי למחקר שני הזרמים האמנותיים האלה שהשפעתם הייתה כה רבה. לצד עבודות על נייר וספרים מאוירים, יש באוסף זה ספריית כתבי עת, מנשרים (פמפלטים), מסמכים ומכתבים הקשורים לנושא הדאדא והסוראליזם, כמה מהם נדירים מאוד.
במחלקה גם אוסף של מפות עתיקות המתארות את ירושלים ואת ארץ הקודש. בני דתות המערב נשאו עיניהם לעיר שהייתה מרכז העולם, והיא תוארה במפות יותר מכל עיר אחרת. במחלקת המפות של ארץ הקודש וירושלים מיוצגות האסכולות שרטוט המפות החשובות ביותר מאז המאה ה-15 ואילך: מפות המתבססות על תיאורי הגאוגרף בן המאה ה-2 פטולמאוס; מפות של אדריכום, אורטליוס, הוגנברג, וישר ואחרים. האוסף כולל ספרי תנ"ך, ספרי קודש וקוסמוגרפיות, ובהם מפות רבות שהודפסו לראשונה עבור הספר שהן מופיעות בו.
חדר העיון של המחלקה מאפשר לחוקרים, לסטודנטים ולציבור הרחב לעיין ולחקור הדפסים, רישומים ומפות עתיקות מקרוב.
#תצוגתקבע #תערוכה

#אמנות יבשת אמריקה
הגלריות לאמנות יבשת אמריקה מציגות את אמנותן של התרבויות שפרחו לפני הופעתם של הכובשים מאירופה ועד לאמנות הקולוניאלית שלאחר הכיבוש. בתרבויות אלה, שבניהן כונו בטעות בפי כריסטופר קולומבוס בשם המכליל 'אינדיאנים', עמים רבים, שמוצאם שונה, דוברי שפות שונות ובעלי תרבויות נבדלות. תצוגת הקבע מבקשת לשפוך אור על יצירתם, לחשוף את המשותף לעמים אלה ולהציג את המבדיל אותם אלה מאלה.
המוצגים נוצרו החל בשנת 2500 לפני הספירה וכלה המאה ה-16 ולאחריה.
#תצוגתקבע #תערוכה