WHEN, WHAT, WHERE
Events in Jerusalem

#שיחגלריה
ארץ אבות: גן עדן | תערוכה בפרויקט נדבך 23

★ טיפול תקופתי ★
שיר סניור וקרן קינברג
#תערוכה חדשה בבית הנסן
מאז ומעולם ספגה האבן בדממה את הסיפורים שסיפרנו עליה, ובפרט האבן הירושלמית. מאבן השתייה ועד אבני הכותל – האבנים בירושלים היו תמיד גדולות מסך הישות החומרית שלהן, רוויות בתשוקות, סיפורים וטקסים. התערוכה החדשה בבית הנסן חוגגת את רצפת האבן. אותן האבנים שנשחקו במהלך 135 השנים האחרונות, הוחלקו בעקביות על ידי שימוש רציף במבנה ואין ספור רגלי מבקרים שדרכו עליה לאורך הזמן.
אירוע פתיחת התערוכה יתקיים בצהרי יום שישי ה-21.4 ובו יתארח לשיחה עם היוצרים האדריכל וחוקר התרבות ייטב בוסירה.

רוח בחומר
פסלי אלים מהמוזיאון הלאומי של הודו
אוצרת: מרים מלאכי
מעצבת: רונית צ'רניקה
אולם ספרטוס
מעל מיליארד מאמינים נמנים עם מערכת האמונה ההינדואית בת 4,000 השנים, המתאפיינת בריבוי אלים ובריבוי קולות ומסורות. מאמיניה, שחיים ברובם בתת־היבשת ההודית, נחלקים לקבוצות רבות, אך כולם חולקים אחריות משותפת: לשמור על הסדר העולמי הטוב באמצעות מעשיהם היומיומיים ובעזרת האלים.
14 פסלי האלים המוצגים בתערוכה, אשר שמונה מהם מוצגים לראשונה מחוץ למשכנם הקבוע במוזיאון הלאומי של הודו, הם דוגמה לאמנות הדתית ולעולם המחשבה העצום והמגוון שהתפתחו בתת־היבשת מן המאה ה־4 עד המאה ה־13, בזמן שלטונן של השושלות האדירות של מלכי גוּפּטה, צ'וֹלה ופּאלה. בתקופה ארוכה זאת התגבשו גם צורות הפולחן הרבות ('פּוּגָ'ה'), המעניקות למאמינים סעד ומשמעות רוחנית ומתרחשות כל הזמן ובכל מקום, באינספור צורות ומסורות. המאמין ההינדואי או קהילת המאמינים יכולים לפנות לכל אל בדרך המתאימה להם, והאלים מצידם מחויבים להיענות להם כדי שלא להפר את צו ה'דְהַרְמָה', החוק והסדר הקוסמי.
#תערוכה

דָּלֶת אַמּוֹת, תצלומים מארחים ציור - #תערוכה חדשה בגלריה לאמנות
אמנים משתתפים: יער שפטל, #צילום. ציורים מאוסף גלריה יאיר: רותי בן יעקב, מיכל בקי, אוזיאש הופשטטר, יוסף הירש, שמואל טפלר, אהרון מסג, איריס נדל, ירמי עדני, אורי שטטנר. נתן זך, שירה
אוצרות: יאיר שולביץ, גלריה יאיר. אוצרת ומנהלת הגלריה: נאוה ט' ברזני

סיגלית לנדאו: הים הבוער
אוצר: אמיתי מנדלסון
עוזר לאוצר: רותם זוטא
מעצב: איל רוזן
הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע״ש נתן קמינגס
סיגלית לנדאו מסכמת שני עשורים של יצירה בים המלח - מקום שהוא עבורה מקור השראה, מאגר של אנרגיה ויצירתיות אדירה. ממעמקיו יצרה לנדאו עבודות בעלות יופי עצום ועושר רעיוני, הנוגעות ביחסים שבין המוות לחיים, בין פצע למרפא, בין הרס לתקווה.
התערוכה רחבת ההיקף כוללת עבודות נבחרות ממכלול עשייתה של לנדאו בים המלח: מיצבים מרהיבים של חפצים שהושקעו במי הים, עבודות וידאו ותצלומים. לצד פרויקטים משני העשורים האחרונים, יוצגו לראשונה עבודות חדשות שיצרה לנדאו בים המלח. חלק מרכזי של התערוכה יוקדש לגשר מעל ים המלח, שאותו מתכננת האמנית שנים רבות.
הקהל מוזמן לצלול בעקבות האמנית למעמקי ים המלח ולצאת ממנו אל עבר אפשרות של גשר בין דעות, תרבויות, דתות ועמים - גשר על פני מים בוערים.
#תערוכה

שעת אין־מנוח
בעקבות ספר הג'ונגל
אוצרת: טליה עמאר
עוזרת לאוצרת: שלי אדלסון
מעצבת: שירלי יהלומי
הביתן על-שם אילה זקס אברמוב והביתן לעיצוב
היחסים בינינו בני־האדם ובין בעלי־החיים – ה"אחר" בה"א הידיעה שאיתו אנו חולקים את העולם – הם נקודת המוצא לתערוכה. האם אנו חיים בדו־קיום או במאזן אימה עם הסביבה ועם חיות הבר שמאכלסות אותה? מה אופיו של האיזון השברירי בין התרבות לטבע בעולם שמשנה את פניו? וכיצד מגדיר יחסנו אל החיות את מי שאנחנו?
קשרי הגומלין בין האדם לחיה מיטלטלים בין היקסמות ופיתוי לרתיעה ומאבק. אין חברה אנושית שלא יצרה סמלים מעולם החיות ושלא עסקה בדמיון ובשוני שבין האנושי לחייתי, ובמתח שבין ההישרדותי והתועלתני לאמפתי והחומל על ה"אחר" חסר הישע. יצירות ספרותיות, קולנועיות ואמנותיות רבות מבטאות געגוע לטבע הבראשיתי שנותקנו ממנו, ובדמיוננו אנו שואפים לחזור אליו. במחוזות הדמיון האלה האדם חי בהרמוניה עם חיות הטרף הפראיות או נלחם בהן ומכניע אותן כשלב הכרחי בתהליכים של חניכה וגאולה, במטרה להציל את הטבע או להינצל מהצד ההרסני שבו. כך הפכנו את חיות הבר למרוחקות ואקזוטיות מצד אחד, ול"נחמדות" ולא מאיימות מצד אחר. הן מדברות עם האדם בלשונו, ויחידי סגולה מדברים בשפתן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במיתוסים, בסיפורי עם, באגדות ילדים ובסרטים, כגון סרט האנימציה הקלסי של וולט דיסני "ספר הג'ונגל" מ־1967, המבוסס באופן רופף על ספרו האלגורי של הסופר הבריטי רודיארד קיפלינג מ־1894.
#תערוכה

מרב קמל וחליל בלבין: מיצי מרה
אוצרים: טניה סירקוביץ' ואמיתי מנדלסון
עוזרת לאוצרים: אלינור זילברמן
מעצבת: ליבת עדן
ביתן ה#עיצוב
#תערוכה

דמיאן הירסט: דשא מכוסח – ירושלים החדשה
מוצג מיוחד
אוצרת: אורלי רבי
אולם ע"ש אהרון לוי
הפרפר הוא סמל אוניוורסלי ליופי ושבריריות, למוות ובה-בעת לחיי נצח, בשל מחזור חייו הייחודי - מביצה לזחל ואז לגולם, שממנו הוא בוקע ומותח את כנפיו המרהיבות. אומנם הוא זוכה להתעופף ימים ספורים בלבד, אך לאחר מותו נשמרים צורתו וצבעוניותו. דימוי הפרפר באמנות מזוהה עם נשמת האדם, עם תחיית המתים ולידה מחדש.
האמן הבריטי דמיאן הירסט (נולד ב-1965) משלב פרפרים בעבודותיו למעלה משלושים שנה, עוד ביטוי לעיסוקו המתמשך בסוגיות של יופי ודחייה, קדושה ומדע, חיים ומוות. הפרפרים לעבודה זאת הוזמנו מחוות גידול שהוקמו כדי לרסן את הציד והסחר הלא-חוקיים המפירים את המאזן האקולוגי; הירסט בודד את כנפיהם, השתמש בהן כחפץ-מן-המוכן ויצר קולאז' צבעוני בדגמים סימטריים. הקומפוזיציה שואבת השראה מהתרבות הנוצרית ומזכירה את חלונות המסכית (ויטראז'ים) דמויי הרוזטה בכנסיות. בסידור המעגלי מהדהדות גם מנדלות מאמנות מזרח אסיה, המזמינות את הצופה להתבוננות מדיטטיבית, הנעה מן המעגלים החיצוניים אל המרכז, ומקרבת בהדרגה אל יסוד ההוויה.
#תערוכה

דוד רקיע: שנות פריז
אוצר: רון ברטוש
דוד רקיע (1928–2012) עיצב את קברו עוד בחייו, וקבע על לוח המצבה את צורת האות ש’. “האות ש’ משקפת את שמי, וולטר שטרנפלד, ובעברית – דוד רקיע”, אמר הצייר. התערוכה שלפנינו מוקדשת ליצירתו המוקדמת של הצייר, מאמצע שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת – תקופת היצירה שבין וולטר לדוד, בין שטרנפלד (שדה כוכבים) לרקיע ובין ירושלים לפריז.
#תערוכה

אילנה חמאוי | עבודות עפר
אוצר: אילן ויזגן
תערוכתה של אילנה חמאוי, “עבודות עפר”, מורכבת מרישומים מרובדים על נייר, שנוצרו במהלך השנים 2019 -2022, בהן שבה האמנית וצילמה נופים בשטח מוגדר בעיר ירושלים. התצלומים, המתעדים את כיבוש החורש/טבע לטובת בנייה וסלילת כבישים, שימשו השראה לרישומים בתערוכה.
#תערוכה